The Singer You Have to Know: ZZ Ward

There is one singer you have to know and take a chance listening: ZZ Ward.

This isn't Pop, Rock or any other familiar everyday genre. ZZ's music is Jazz, mixed with pure RNB, Soul, Rock, and a lot of spirit. When you start listening to one of her songs, you immediately feel the right mood, as if you were transported into a smoking Jazz nightclub in the 1920's in some god-forgotten town in the US. Lately I've been finding myself listening to a lot of "alternative", "non-mainstream" music, but ZZ simply tops it all with her unique voice and her very pure music. When I start playing Save My Life, i close my eyes and goes to my happy place. Again and again.

Eleven Roses was ZZ Ward's first mixtape, and was released back in 2012, being freely downloadable on her SoundCloud page (link at the bottom). Later she gained popularity using a determined marketing on YouTube, Facebook and Vevo, while releasing her EP Criminal, which contained 4 of her best songs up to then. Last autumn she released her full album, Til The Casket Drops. She appeared a lot of times live on TV, during night shows and others. Let's have a quick rundown on her best work from this year, since we have most of it available online for us to enjoy.

The title song of the album was one of her first successful singles, which was accompanied by an official video which was a collaboration with ABC's Pretty Little Liars. It is a wonderful song, one of the best of her to my opinion. Its acoustic version appears on Eleven Roses.

Though, her first clip, and the one where I fell in love with her, was Put The Gun Down. It is a powerful song, a Jazz beat that is not afraid to punch you awake during these times of a sinking music industry:

ZZ's collaboration with The O'My's gave birth to a powerful crying ballad, which is simply amazing both on the album, and as much when performed live. There seems to be a saw running through all of my organs when this song is played. Quite like that:



But the most awesome song on the album, is no doubt SAVE MY LIFE. Simply put, it is THE best song I've heard for years. I really love the album version, but each version deserves a listening if you want to be a true ZZ Ward's fan.

Recently was released the official video to 365 Days, which gave new life to the song the used to close the album. The new spoken chorus is amazing, and so is the clip itself. Hear those slashing guitars at the end of the song? This chills the hair on my neck.




And quite silently, during this year's Record Store's Day, ZZ released her tribute song, Everybody Wants to Be Famous. See the irony there? That's why I'm so in love with this singer, being able to release a song like that, without much advertising, and with that name. Lovely.




Her voice, I could simply get married with her voice. Not that I mean she's not amazingly beautiful and charismatic and talented, but the voice is a gift.

She's touring the US almost around the year, with gigs in London and Paris last spring (and I sure hope she will get to Europe once again so that I can go watch her live). Her Facebook and Twitter accounts are very active, and from time to time online magazines feature interviews and articles about her and her music.
So take an hour or two, and more if you wish, and go over her new kind of old Jazz and RNB. Just don't forget to buy her album when you are completely fallen for her.

Facebook: https://www.facebook.com/ZZWard
Soundcloud: https://soundcloud.com/zzward
YouTube / VEVO: http://www.youtube.com/user/zzward, https://www.youtube.com/user/ZZWardVEVO
Official Website: http://zzward.com/

Have fun,
Lior

למה אני אוהב את קומיוניטי?

* כולל ספוילרים מינוריים לעלילה או לדמויות, בכל העונות

בחודש האחרון השלמתי ברצף את עונות 3-4 של קומיוניטי, מעט באיחור אמנם, אבל הזיקה הפנימית שיש בין שתי העונות האלה לא גרמה לי להצטער שראיתי אותן יחד, אלא רק שלא ראיתי אותן מיד כשהן שודרו. התחלתי לראות את הסדרה ממש כשהיא החלה להיות משודרת בארה"ב, אי שם בסתיו 2009. הרעיון של סדרה על קולג' קהילתי קרץ לי, ואף שלא הכרתי את השחקנים (לא, גם לא את צ'בי צ'ייס), התחלתי לראות פרק מדי שבוע, והתאהבתי. באופן קלישאתי אבל מאוד נכון, ניתן לומר שכאן, השלם עולה מעל ומעבר על סכום חלקיו. אסופת השחקנים הכל כך שונים אבל כל כך משלימים אחד את השני יצרה פה משהו שלא נראה בהרבה סדרות אחרות. בסיינפלד, ברור, גם בחברים. אני לא נאיבי לחשוב שגם קומיוניטי תחזיק 10 עונות (אם כי כולי תקווה), מקסימום 6 עונות וסרט. אבל הלינק שיש בין השחקנים לא ייעלם לעולם.

נוצרה אופנה שכזו, לבקר כל סדרה שמגיעה בערך לעונתה השנייה / שלישית, לפעמים אפילו לפני, על כך שאינה משתווה למה שהיתה בתחילה. חלק מהביקורות מוצדקות מאוד לטעמי, אבל חלקן משולל כל יסוד. אהבה לסדרה היא עניין מאוד סובייקטיבי, ואם השתעממתם מהסדרה ומהדמויות ועברתם הלאה לאיזו סדרת משטרה משוכפלת אחרת (עושה רושם שאלה יהיו פה לנצח- על כל אחת שמבוטלת צצות 15 אחרות), יופי לכם. אבל הניחו לסדרות שאנחנו אוהבים לאהוב.

למה אני אוהב את קומיוניטי?

1. המודעות העצמית

נכון, זה קטע היום, והרבה סדרות מאמצות את ז'אנר הקומדיות הקלילות יותר, המודעות לעצמן, השנונות. מקצתן: 2 Broke Girls, Happy Endings, How I Met Your Mother. אבל יש כאן משהו אחר. בקומיוניטי, הרבה בעזרת הדמות של עאבד, המודעות להיותה סדרה קומית עלתה רמה. אם זה הרמיזות על פרקי הספיישל, הבדיחות על היחסים בתוך הקבוצה, הצחוקים על העלילה, או כל בדיחה אחרת שמשקפת את דעת הכותבים על המציאות הטלוויזיונית- כל אלה מוברגים היטב לתוך העלילה, ומשמשים בסיס בלתי נדלה לבדיחות עבור הקאסט. באחד מהפרקים של עונה 4, עאבד וטרוי ממלאים משבצות בטבלה בכל פעם שמישהו מהקבוצה אומר משהו שאופייני לו, וככל שזה מעצבן את ג'ף, כך יותר ויותר משבצות מתמלאות. נושא צירי הזמן האפלים החל מפרק שכולו דן בהגמוניה הקבוצתית וכיצד מעשה של מישהו משפיע על כולם. עאבד אפילו חקר ומצא שכל הדמויות נפגשו לפחות פעם אחת בעבר, באחד הפרקים המעניינים של העונה.
וכן, כשעאבד אומר "ג'ף, אל תנסה להשתמש בהיגיון נגדי עכשיו, לא עד שהצלחנו להפוך את הפיינטבול למגניב שוב", זה הורג אותי במקום!

2. לא מושלמת, בדיוק כמו כולנו

בכל סדרה יש עליות, ויש ירידות. ב-4 עונות קשה לשמור על רמה אחידה של תוכן, וכן, עלולים להיות פרקי "בקבוק", בהם כל הדמויות יושבות יחד בחדר הלימוד, ומתווכחות על משהו במשך 20 דקות. אבל אם נתייחס לשיקול הכספי, פרקים כאלה חוסכים תקציב בשביל הפרקים המושקעים יותר, עם הזומבים, עם התחפושות, עם המסיבות האדירות.
ואם צ'אנג מעצבן אתכם, אל תדאגו, גם אותי. פירס וצ'אנג מגולמים ע"י שני שחקנים אדירים (צ'ייס והוותק שלו, ג'ונג הוכיח את כושר המשחק שלו החל מסוף עונה 3 כשהקים את האימפריה שלו, ובתור לוקה הזיכרון בעונה 4), אבל לעיתים נראה שהם מוכנסים לעלילה בכוח רק כדי לשמר אותם בסדרה. הדמות של פירס כן התפתחה בעונה 3, עם מות אביו, אבל ברוב הפרקים הוא רק קצת יותר מניצב. הרבה בדיחות על היותו זקן ואיטי, ומעט מדי תוכן. לא נורא, יש לנו הרבה דמויות אחרות להתעסק בהם, כמו הדיקן, שהחל לאו דווקא כדמות ראשית בעונות 1-2, אבל הנוכחות שלו והמשחק המעולה קידמו אותו כדמות מפתח בסדרה, על שלל תכונותיו ומגרעותיו.
ג'ף החל כעורך דין חסר רגשות, אנני רואה רק ציונים, שירלי דתית מדי, ברטה נוהגת להיכשל במשימות שלה, עאבד לא תמיד מקושר למציאות, וטרוי לא דומיננטי מספיק. לכל אחת מדמויות המגרעת שלה, בדיוק כמו כולנו. ולכן אנחנו אוהבים אותם, ואת הסדרה.
ודמויות המשנה? ניל השמן, סטארבורנס שזייף את המוות שלו אחרי שהסתבך, טוד, שכולם מאשימים אותו בהכל תמיד, לאונרד הזקן המציק, ועוד, ועוד. כולם טיפוסים שתמיד נראה בקולג' קהילתי, וכולם לא מושלמים. מושלם.

3. פרקי הספיישל

גם כאן, המקטרגים יטענו שבעונות 3-4 היו פחות פרקי ספיישל. זה נכון, אבל משום ש-(א) כמעט חצי מעונה 3 ליוותה קו עלילה מסוים (ההשתלטות של צ'אנג וההשעיה של הקבוצה), עם פרקי ספיישל בניחוח אחר, ו-(ב) עונה 4 היתה קצרה מדי. אבל היכן שקיבלנו פרקי ספיישל, כמו הפרק המצויר או הפרק עם הבובות, או הפרק בטירה של פירס, הם היו מעולים כתמיד. ולא נשכח את הפרק האדיר שכולו היתה פארודיה על גלי- מזמן לא צחקתי ככה בקול רם מסדרה.
בעונות הקודמות היו לנו זומבים, פיינטבול, פיינטבול כפול (תוך מחווה למערבונים ולמלחמת הכוכבים), פרקי חג המולד, פרודיה על "החבר'ה הטובים", ועוד ועוד. בעונות 3-4 קיבלנו פרקי חד מולד והאלווין (הטירה), פרק פיינטבול עם טוויסט ציר הזמן האפל, פרק מצויר, פרק גלי, פרק בובות, פרק זירת הפשע, פרק קומיק-קון, וכן הלאה.
תמיד כשמתחילים לצפות בפרק של קומיוניטי לא יודעים למה לצפות, או איך הפרק ייגמר.

4. ההמשכיות העלילתית

נכון, זה קיים בהרבה סדרות קומיות, אבל בהרבה לא. כאן הסדרה מתפתחת, הדמויות מתעגלות, קורמות עור וגידים, מקבלות אישיות. ג'ף לומד להרגיש, עאבד לומד על אנשים, טרוי משלים עם הלימודים בבית הספר לתיקוני מזגנים, פירס מאבד את אביו ומקבל החלטות עסקיות בעצמו..
לא סתם דמויות פשוטות וחד גוניות. ממש ניתן להרגיש את השינוי, וזה כיף ומספק, ויוצר תחושה שהסדרה יודעת לאן היא הולכת.

5. ציר הזמן האפל

אי שם בעונה 3, ג'ף הטיל קוביה כדי להחליט מי ייצא להביא את הפיצה מהשליח. מה שהוא לא ידע, הוא שהוא יוצר בכך 6 צירי זמן אחרים, כאשר בכל אחד מהם קורה משהו אחר, ואחד מהם הוא האפל ביותר- פירס מת (האמנם?), ג'ף מאבד יד, טרוי מאבד את קולו, ושירלי נופלת לטיפה המרה. החל מאותו רגע, בעיקר בהשראתו של עאבד, ברגעים הקשים, הוא תוהה מה קורה בציר הזמן האפל. שלא לדבר על הניסיונות של אנשי ציר הזמן האפל להשתלט על שלנו.
לדעתי הרבה מהסיבות לעלילה הזו קשורות להתמכרות של עאבד ל"מפקח ספייסטיים" מתחילת עונה 3, סדרה שכולה מחווה ופרודיה לדוקטור הו (על אדם הנוסע בחלל ובזמן עם מלווה), שאף הפכה לסדרת יוטיוב בפני עצמה ע"י השחקן שגילם את המפקח בקומיונטי.
מדי פעם, ביומיום, בא לי להכין לעצמי זקן צרפתי שחור מקרטון, להדביק על הסנטר, ולעשות את מה שהייתי עושה בציר הזמן האפל.

6. כי זה מצחיק ומעניין

כן, אמרתי את זה. קומיוניטי ממשיכה להצחיק ולעניין אותי ואני בטוח שתמשיך לעניין ולהצחיק אותי גם בעונות הבאות (או לפחות, 6 עונות וסרט).

אז כן, לפעמים מרוב פרקי ספיישל לא רואים את היער. וכן, קשה לתת מספיק זמן מסך לכולם כשיש כל כך הרבה דמויות קבועות. וכן, לפעמים חלק מהדמויות שוקעות יותר מדי בסטריאוטיפ של עצמן. אבל היי- ההנאה היא מה שחשוב. וכל עוד לשחקנים כיף, גם לנו כיף.

ליאור

ZZ Ward - 365 Days

אז אחרי הפוסט הראשוני על ZZ Ward, לא חשבתם שאשאיר אתכם בלי דברים חדשים, נכון?
אבל בשביל כל מי שקורא עברית באינטרנט ולא מכיר את ZZ Ward (נראה לי שזה כולכם, לא?), הנה הקליפ החדש דנדש, לשיר 265 Days (כלול באלבום):



וכבונוס, הנה שיר שלא תמצאו בחיפוש הרגיל ביוטיוב, שיר שיצא לכבוד יום חנויות התקליטים הבינלאומי (אה? שיהיה), בשם Everybody Wants To Be Famouns (ולא נמצא באף מקום אחר):




ונסיים בגירסה האקוסטית המדהימה שביצעה בזמנו ZZ לשיר מלא הזימה Move Like You Stole It:





תהנו!

סוג חדש של טירוף (עונה שישית של "דם אמיתי")

אני לא מפחד להודות שאני אוהב גם את העונה השישית של "דם אמיתי". כן כן. נהיה טרנד כזה בזמן האחרון, שכל הרשת מדברת על כמה סדרות מסוימות מעולות (משחקי הכס, דקסטר), ואנשים פשוט נהנים להיכנס בסדרות אחרות, להאשים באיכות נמוכה וכן הלאה.
לדעתי, דם אמיתי לא התדרדרה עם השנים. ההיפך- כמו משקה טוב, בקבוק הדם האמיתי הזה דווקא היטיב. אז נכון, יש הרבה טירוף, ומלא קווי עלילה, אבל מה ציפיתם? שנישאר עם 2 דמויות ראשיות שלא יודעות בקושי לדקלם תסריט, ומספר שחקני משנה שהולך ומתמעט בכל פעם שעוד דמות נהרגת, א-לה משחקי הכס? לא ולא.
דווקא פה, ודווקא בגלל שזה מבוסס על ספרים, אני מרגיש שיש כיוון, שיש תנועה מסוימת למקום טוב יותר. אחרי הכל, סופרת מצליחה כתבה את כל התוהו ובוהו הזה, מישהו המיר את זה לפורמט טלוויזיוני, ומפיקי HBO קנו את זה. וקונים את זה שוב ושוב שנה אחרי שנה. אז משהו חייב לעבוד.

* ספוילרים ל-3 הפרקים הראשונים של עונה 6 *

נכון, יש קווי עלילה מיותרים ולא ברורים, והיה עדיף לרדת מהם ולהתמקד במה שכן עובד. אבל כנראה שאנחנו צריכים אותם בשביל תמיכה לעלילה הראשית מדי פעם בפעם. שריף אנדי והילדות הפיות (למחצה?) שלו הוא קו עלילה מיותר במהותו, ואנדי הרס גם את הקשר הטוב שהיה לו עם הולי כששכב עם הפיה במועדון. אבל ברור שהקו הזה יתחבר איכשהו למלחמה שעומדת להתקיים בין וורלו לבין הפיות. הרי סבא נייל מגייס את מי שהוא יכול לקרב, ואחרי שהמועדון נהרס, הוא יצטרך למצוא את הפיות שעוד מהלכות בכוכב הזה, במיוחד לאור טירוף הערפדים שמשתולל בחוץ.

כנ"ל לגבי ארלין וטרי, ואשתו לשעבר של החייל הזה ששירת עם טרי בעיראק. כל קו העלילה שלהם בעונה הקודמת לא היה קשור לכלום. חשבתי שהם יתחברו איכשהו לאחרים כשהם יעזרו לאנדי עם הילדות, אבל נראה שהוא מסתדר לבד, והילדות לא תהיינה ילדות עוד זמן רב.

סאם בעיקרון מסכן. אבל הרבה מהצרות שלו הן באשמתו ובאשמת האנשים שהוא בחר להסתובב איתם, אחיו, הוריו ומשני הצורה האחרים. בכל פעם שהמצב מעט נרגע, הוא חיפש שעשוע אחר. וכעת, הוא צריך להילחם על האחזקה של מישהי שאינה בכלל הבת שלו, נגד להקה שלמה של אנשי זאב, ורק לפאייט לצידו. הצעירים מהעמותה באו עם כוונות טובות, אבל התעסקו עם מפלצות מעבר לרמה שלהם. הבחורה ההיא דווקא שרדה, וסאם יציל אותה. אבל מה יהיה איתה. גם היא הולכת להתאהב בסאם? אוי ואבוי לשניהם.
 אלסיד נשאר בסדרה, אבל כבר מזמן גם הוא כבר לא קשור לכלום, אלא רק לטירוף שמתרחש בתוך להקת הזאבים שהוא כל כך רצה להימנע ממנה, וכעת כוח ההנהגה שלו מוציא ממנו רק דברים רעים. אולי הוא עוד יחזור לעצמו. בכל מקרה, לא הייתי ממליץ לו להתקרב לסוקי בקרוב, במצבו.

ועכשיו לדברים החשובים באמת: סבא נייל הוא מלך הפיות, ומהלך על כדור הארץ כבר מאות (אלפי?) שנים. איך הוא הצליח לא למצוא את וורלו כל כך הרבה זמן? ולמה וורלו לא מחפש אותו? הרי אם בדמה של סוקי יש דם מלוכה של פיות, הרי גם בדמו של נייל. האמנם? ולמה הוא לא התגלה במשך כל כך הרבה זמן? הרי הוא צפה בג'ייסון לאורך כל ילדותו, וכנראה גם בסוקי. האם חיכה לרגע המתאים? האם הוא בכלל בן אלמוות? כל הפיות בני אלמוות? למעט הפיות למחצה?
וורלו הצליח לצאת מהשער בגלל מה שסוקי וקלודין עשו באותו לילה? האם הוא מפחד מנייל?
אני לא סומך על בן. משהו חשוד. נכון, לא קשה לזהות פיות, ויכולת קריאת המחשבות די מכריעה, אבל משהו פה מוזר. הוא נראה לי שתול מטעם מישהו, ואופן ההופעה שלו ככה פתאום, תמוה.
אה, והאם כל התופעות שקורות לג'ייסון הן בגלל מטח האור השוגג של הפיות בעונה הקודמת? מה יקרה לו?

ביל הוא מעין שליח של לילית, והתפקיד שלו כעת עלי אדמות, עם כוחותיו החדשים, הוא להציל את מין הערפדים, בעקבות המלחמה שבני האנוש משיבים. למושל יש מחנה צבאי בו ערפדים מעונים, ובעזרתו הצליח לייצר נשקים חדשים, עדשות מונעות הקסמה, ועוד. האם אריק יצליח להכריע את המושל ע"י חטיפת הבת שלו? נראה שלמושל לא ממש מזיז שהבת שלו איננה, הוא מחפש את אריק. אריק מומחה במציאת נקודות תורפה, הוא עשה את זה ברשות לאורך כל העונה הקודמת, שיחק על הקו הדק של האמון / אי אמון. אני סומך עליו גם הפעם.
אבל ברור שלביל יש תפקיד מכריע בעונה הזו, לאור יכולותיו החדשות. נראה שהוא רוצה ליצור באופן מלאכותי דם פיות, כדי לאפשר אולי לערפדים לצעוד בשמש. מעניין. מזל שג'סיקה מסוגלת לעזור לו.

הרגשת המלחמה מורגשת בכל פרק ופרק, ולאורך רובו. זה מתאים מאוד בעיני, ומצליח לאפיין את הסדרה בשונה מסדרות על טבעיות או מד"ב אחרות שכן מעזות להוריד את הרגל מהגז. פה זה לא יקרה- מהרגע שהנסיעה מתחילה, מומלץ להדק חגורות!

אומייגד העונה הזו כל כך מעניינת :)) עובדה שראיתי את 3 הפרקים הראשונים ב-3 ימים. עכשיו לחכות לפרק 4, אני מסוגל. כן כן.

ליאור

מתחת לכיפה השקופה (Under The Dome)

בשקט בשקט, עלתה בשבוע שעבר ברשת CBS סדרת המדע הבדיוני Under The Dome, המבוססת על הספר המצליח של סטיבן קינג באותו שם. כעבור 2 פרקים, הביקורות ברשת עדיין חיוביות, ולאחר צפייה בעצמי בפרק השני, החלטתי שזהו זמן טוב לחלוק את הרשמים שלי מסדרת המתח הזו.

בפרק הראשון היה כל מה שניתן היה לצפות מסדרת מתח שמתחילה הרפתקאה. היה אקשן (כשהכיפה הופיעה), היה גועל (פרה מחולקת לשניים- WTF?), היתה דרמה (קצת מיותרת ודביקה, עם ג'וניור וחברה שלו), היו דמויות מרובות (ורובן אהודות, יש לציין), והיתה כמובן סדרה שמתחילה לקבל צורה.

אז כן, מסביב לעיירה צ'סטרס מיל מופיעה כיפה, Dome, שהיא מעין חומת מגן בלתי נראית המכסה את העיירה מכל עבר, גם ממעל. עם הופעת הכיפה התרחשו מספר אירועים מזעזעים, ביניהם פרה שנטבחה, אנשים שאיבדו איברים, תאונות דרכים, התרסקות מטוס, והחשוב מכל: העיירה נותקה מהעולם. עבור אלה שבפנים, מדובר במציאות חדשה לחלוטין. מה עושים ללא קשר עם העולם החיצוני, ללא חשמל, ללא טלפונים או אינטרנט, ללא אהובים שננטשו בחוץ, ללא דרך (עבור אלה שנתקעו בפנים), ומה לעזאזל עושים אחד עם השני במציאות של כמו ימי הביניים?

אז חבר מועצת העיר היחיד שנשאר נוטל פיקוד, עד כמה שאפשר. בתחנת הרדיו המקומית, הטכנאית מצליחה לקלוט דברים מעטים ממה שהצבא אומר, וגורמת גם למעט התקווה שנותרה להיעלם. ברבי, איש מוזר שנראה לכאורה כמו עובר אורח לא מזיק, נתקע בעיירה, ומוזמן ע"י העיתונאית המקומית לישון אצלה. הוא כריזמטי וחריף, אבל בו בזמן הוא גם זה שרצח את בעלה. שני צעירים לוקחים על עצמם לבדוק את מקור הכוח של הכיפה והאם יש בה פרצות. והשריף מאבד את קוצב הלב שלו בגלל ההפרעות מן הגדר, בעת שנגע בה. אני אתעלם ברשותכם מהעלילה ההזויה של ג'וניור וחברה שלו, משום שזה החלק שהכי פחות מעניין אותי כרגע בסיפור, למרות שאם ברבי יחסל את ג'וניור אני יותר מאשמח.

סגנית השריף, לינדה, היא כפילה של Erica Cerra והדמות שגילמה בסדרה Eureka (ג'ו לופו). מה שמצד אחד גורם לי לאהוב אותה, אבל מצד שני גורם לי לחוש בגידה בסדרה שמאוד אהבתי ובוטלה כמו רבות אחרות. אבל מרטינז מגלמת את הסגנית בצורה מעולה, ובינתיים בסוף כל פרק היא נתקת באובדן אחר. השריף היה כמו אבא שלה, ומותו החל להחריב את עולמה. כעת שוטר אחר משתגע, ואני מאמין שג'ים הגדול, חבר מועצת העיר, ימנה אותה לבסוף לשריף, כדי להשליט קצת סדר בתוהו.

מה שמביא אותנו ללב הסיפור. ג'ים הגדול, והכומר, יודעים על איזו מזימת עבר, שגם השריף ידע עליה (והוקל להם עם לכתו). מדוע העיירה הצטיידה במלאי עצום של פרופיין (דלק)? האם מישהו ידע על העתיד הקרב ובא? מה חבר המועצה יודע? ולמה הכומר כל כך טיפש עד שכמעט שרף את עצמו למוות כדי להעלים ראיות מטומטמות? במיוחד כאשר כל מכבי האש (ובעלה של לינדה עימם) נמצאים בעיירה הסמוכה, מנותקים.

צמד הנשים (ובתן) מעניינות אותי גם. ברור שישנו סיפור מאחוריהן, ובזמן שבתן חטפה את ההתקף (כוכבים ורודים OMG), הן הגיבו לכך בצורה שמרמזת על כך שידוע שיש לבת שלהן בעיה אחרת דומה. בדרך לאן הן היו באמת? האם הלבנה באמת פסיכיאטרית?
גם הבחור הצעיר שחוקר את הכיפה חטף את אותו התקף "כוכבים ורודים". כנראה שזה קשור לכיפה. האם אלה תופעות לוואי, בדומה למה שקרה לשריף?

האם השוטר צודק? הכיפה אכן בלתי עבירה, והעשן מהשריפה יצטבר בפנים? הרי הבחור הצעיר מצא שרסיסים מהמים של החוקרים מבחוץ כן עברו אל כף ידו. מה עובר ומה לא? מעט מתדרי הרדיו כן מגיעים פנימה. מעניין אותי מאוד כיצד הסדרה תתפתח, שהרי את עיקר התעלומה עדיין איננו יודעים. כעבור שני פרקים רמת המתח נותרה גבוהה, אבל ברור שצריך הרבה כשרון כדי להשאיר אותה באותו אופן עונה שלמה. כולי תקווה שנזכה לכך.

נ.ב. חבל שאיבדנו את השריף. למי שהשחקן מצלצל לו מוכר, מדובר בטייס לפידוס מאבודים. הגיע לו יותר זמן מסך לדעתי. ג'ים הגדול מוכר לכם מ"שובר שורות", לינדה מ-CSI New York, וברבי השתתף לאחרונה בסדרה המבטיחה Bates Motel.
אה, וגם אתם צופים שג'וליה וברבי יתאהבו? במיוחד שהוא גר אצלה, מאוד כריזמטי בעיניה, ורצח את בעלה. אבל אז היא תגלה שהוא רצח את בעלה ויהיה בלאגן.

אז עד הפעם הבאה,
ליאור

מדע בדיוני אמיתי (Falling Skies 3x01-02)

עברנו כברת דרך ארוכה מאז העונה הראשונה של שמיים נופלים. אני זוכר שניגשתי לצפות בפרק הראשון בחשש מסוים, כאשר סיפור העלילה ניגן לי מאוד מוכר על "מלחמת העולמות"- חייזרים פלשו לכדור הארץ, ובני אדם מורדים מנסים להילחם בהם. אבל מהר מאוד הסתבר לי שהסיפור פה הרבה יותר מקורי, הרבה יותר עמוק, ופחות מפחיד מ"מלחמת העולמות" (כן, אמרתי את זה. מלחמת העולמות הפחיד אותי).

אז בעונה הראשונה עקבנו אחרי היחידה השנייה בעודה מנסה להילחם בחייזרים, אבל בעיקר מנסה לברוח מאימת החלליות והרחפנים, בלי יותר מדי תקווה. הבעיה העיקרית בעונה הראשונה, שנלמדה והניבה מקסימום לקחים בעונה השנייה, היתה שהצוות לא הבין שמדובר באמת בסדרת מדע בדיוני. ואז קיבלנו הרבה יותר מדי פרקי דרמה משפחתיים, מאשר אקשן לחימה וחייזרים. בפרק האחרון הסדרה התעשתה, והרווחנו פי אלף מהעובדה שהיא חודשה לעונה שנייה, שם כולם הטמיעו את העובדה שזה מדע בדיוני. באחד מהפרקים, כאשר היחידה השנייה התמקמה בבית החולים, והחייזרים תקפו מהכניסה מלמעלה, ובמקביל שלחו עכבישים-חייזרים-חרקים שיסתננו לבניין למלטה, והאקשן לא פסק לרגע, אז הרגשתי באמת בבית. הימים הטובים של סטארגייט. עיקר העונה השנייה עסק בתקווה למצוא עיר מתפקדת ואמיתית בצ'ארלסטון, אחרי יותר משנה של לחימה בלתי פוסקת בחייזרים. היחידה השנייה רצתה לנוח קצת.

העונה השנייה הסתיימה, כזכור, עם נחיתה של מספר חלליות, בהם חייזרים מרתיעים למראה מצד אחד, אבל בעלי עיניים רחמניות, מצד שני. במשך חודשים ארוכים מספור תהינו האם הם אויבים (מה שלא ישאיר עוד שום תקווה לסדרה), או בעלי ברית (מה שהיה צפוי, בכ"ז). ואכן, הפרט הזה נחשף עוד בטרם עליית העונה החדשה.
בדילוג אופנתי של 7 חודשים, מאוד נועז לטעמי, התחלנו את העונה החדשה. אמנם מאוד רציתי לראות איך הם מתמודדים עם הנחיתה של החייזרים, מהן התגובות של התושבים, האם לשתף פעולה או לא, אבל מצד שני, מאוד מד"בי מבחינתם לוותר על זה ולהמשיך ישר לאקשן. 12 נק' ממני על הצעד הזה.

אז טום מייסון הוא עכשיו הנשיא של צ'ארלסטון, או בעצם של ארה"ב החדשה. הצבא כפוף אליו, החייזרים החדשים, שנקראים Volm, הקימו לעצמם מתקן מאובטח בקרבת מקום, והרחפנים המורדים (עם צבעי פנים מגניבים) חונים בקרבת מקום אחרת. ד"ר אן גלס לפני לידה, והאל הוא אכן הגירסה המרושעת של עצמו, כמו שחזינו שיקרה כאשר התולעת-גשוש נכנסה לו לעין.

אני כמובן לא אסכם את הפרק, אלא אדון בנושאים העיקריים שעלו בו מבחינתי.
ראשית, מצב העניינים בצ'ארלסטון נראה מעולה. מסתבר שהוולם התקינו איזו מערכת הגנה שם, כך שה-Espheni (האויבים) לא יכולים לתקוף בקלות, והעיר משגשגת. פופ הקים את החלק האפל של העיר, עם הפאבים וההימורים (ומה הוא חושב שהוא ימצא במקסיקו?), וטום מנהל את העניינים מהשטח ולא מהמשרד. פרופ' מנצ'סטר עדיין בשטח, כבר לא נשיא, אבל אוהב להשתתף בועדות. אני בעד.

כאשר פעולת חילוץ שגרתית של ילדים מאוכפים הופכת למלכודת, וברגע האחרון טום וקוצ'יז (נציג הוולם) מגיעים ומחלצים את האנשים מזעמם של המכניים החדשים והמשודרגים, מסתבר שישנו מרגל בעיר.
זה היה הזרז העיקרי לכל מה שהתרחש אחר כך. מנצ'סטר נרצח ע"י המרגל, ואיננו יודעים את זהותו עד לנקודה זו. בן ושותפתו מזהים שהאשפני מכינים צבא שלם לפלישה אפשרית לצ'ארלסטון, והתכנית המתגבשת היא לנטרל להם את תחנת הכוח הגרעינית המספקת להם חשמל.
כדי למנוע מהמרגל לקלקל גם את המשימה הזו, טום וקולונל וויבר (ברכות על הקידום) ממדרים את המשימה משמעותית, ובעזרת איש החשמל האגורופובי מצליחים בסופו של דבר לפגוע קשות באספקת החשמל של האשפני.
אבל גם לאשפני יש תגובה מתאימה: הם הולכים לגייס את כל המשאבים שלהם כדי לתקוף את צ'ארלסטון. במקביל, קרן ממונה ל-Overlord האחראי באזור, במקום ראש-הדג שנהרג בעונה הקודמת. לא נראה יותר את ראשי הדג החצי שקופים המעיקים? פחות אפקטים של מחשב בתחום הזה? אני לא הכי מרוצה מזה, אבל אם אנחנו רואים את התקציב במקומות אחרים, זה בסדר.

סיפור נוסף הוא אן. ראשית, שמחתי לגלות שגם היא מופקדת על טכנולוגיה חייזרית, מכונה שהוולם לימדו אותה להשתמש בה, ומאפשרת להסיר מהילדים את הרתמה ללא נזקים. מהר מאוד היא יולדת, אבל משהו מוזר בתינוקת. יש לה מודעות, והיא מביטה באן מספר פעמים במבט מחורר. זה דומה קצת לסיפור בסטארגייט עם הבת של ואלה (עונות 9-10) שגדלה במהירות והפכה לשגרירה של האוריי, אבל נראה שזה יתפתח בכיוון אחר, וטוב שכך.
הוולם גם שידרגו נשקים של כדור הארץ, כך שהם מסוגלים להסב נזקים קטלניים למכנים. אדיר! אבל גם המרגל משתמש בכזה, וזו בעיה.
כמובן שיש בעיה של אמון בקוצ'יז. אבל אני בינתיים אוהב את הדמות שלו. הוא לא מדבר יותר מדי, אבל האנגלית שלו מעולה, והוא מנסה ללמוד את הנימוסים של בני האדם, תוך שהוא מלמד אותם איך צריך לנהוג במציאות של פלישה חייזרית כובשת.
אבל מה יהיה לאחר שהמלחמה תסתיים? האם הוולם הם באמת רק שגרירים של רצון טוב, או שבתור לוחמי צלב יש גם להם מטרה סופית? כמובן ישנו גם המתקן שהם בונים מתחת לקרקע, וכרגע גם טום ו-וויבר יודעים עליו. מה זה? נשק? פורטל? אומייגד זה מעניין!
האל נשלט ע"י קרן, זה ברור, אבל האם הוא המרגל? לדעתי לא. פסיכולוגית היא מאמין שהוא משותק, אבל בלילות הוא הולך לשכב איתה ביער, עד שמגי עלתה עליו. מה קרן מנסה להשיג? האם אלה באמת רק התשוקות שלה מעברה בתור בנאדם?

סביר שיש הרבה דברים שהיו בפרק ושכחתי לכתוב עליהם, אבל אני שוב אחזור ואציין שאני מאוד אהבתי את פרק הפתיחה הכפול. הסדרה במקום הנכון, וכמו שזה נראה, היא ממשיכה ככה לתוך העונה. במציאות טלוויזיונית של המון ריאליטי ודרמה, ומעט מד"ב שאינו באמת מד"ב, Falling Skies היא ממתק רצוי ביותר. עונה רביעית FTW!

עד הפרק הבא,
ליאור

סערת קסטמיר

בעולם בו שר האוצר מתנהל באופן כמעט ובלעדי באמצעות הפייסבוק, צמד המילים "סערה ברשת" או "הרשת סוערת" הפכו לשגורות כל כך, עד כי לא תמיד ניתן להבחין מתי מדובר בסערה אמיתית ומתי מדובר בסערה בתוך כוס תה וירטואלית. דבר אחד בטוח, בימים האחרונים אכן התחוללה ברשת סערה. ולא סתם סערה, הוריקן. האחריות, במקרה זה, מוטלת על הפרק התשיעי בעונה השלישית של משחקי הכס. מבול התגובות בפייסבוק, הציוצים בטוויטר, הסרטונים ביוטיוב, הטוקבקים, הממים ומה לא, מילאו כל חלקה טובה בסייבר. ניתן להניח כי סדרת טלוויזיה אף פעם לא יצרה שיח ותגובות בהיקף שכזה, לא באינטרנט ולא מחוצה לו. אפשר כמובן לטעון כי מדובר בפועל יוצא של ההתפתחות הטכנולוגית והפלטפורמות הווירטואליות הרבות הנפוצות כיום, אך אין שום ספק בדבר היותה של משחקי הכס אחת הסדרות המדוברות ביותר אי פעם. אז מה בעצם הופך אותה לכזאת?

נתחיל דווקא בנקודות החולשה שלה. כנראה שמשחקי הכס היא לא סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר אי פעם. ניתן למצוא לא מעט סדרות אחרות בהן המשחק טוב יותר, הדיאלוגים מושחזים יותר, התסריט אמין יותר והדמויות מלאות או מעניינות יותר. עם זאת, חשוב לזכור כי היוצרים של הסדרה עשו את המיטב עם הכלים שניתנו להם. בספרים, הנעים (בשפת המקור) בין 900 ל-1200 עמודים, ג'ורג' ר. ר. מרטין, הסופר, יכול לפתח את העלילה, להפליג עם התיאורים ולשחק עם הדמויות כאוות נפשו. בסדרת הטלוויזיה, בה כל עונה מכילה בסך הכל עשרה פרקים הנמשכים כ-50 דקות כל אחד, המלאכה קשה הרבה יותר לביצוע. מצד שני, גם הצופה הממוצע, זה שסך הכל רוצה להתרפק על בידור פשוט לאחר יום עבודה ולא מעוניין לסור לאחר כל פרק לוויקיפדיה על מנת לבדוק את עץ משפחת סטארק, לא ימצא בה את הנחמה שלו. גם אם הסדרה "פשוטה" יותר מהספרים, היא עדיין מציגה אינספור דמויות, קווי עלילה מפותלים ותפאורה עמוסה לעייפה. ואם בתפאורה עסקינן, הרי שזו כנראה הנקודה החזקה ביותר שלה. העושר הויזואלי, הדיוק בפרטים הקטנים ביותר, הלוקיישנים המרהיבים והאפקטים הטכנולוגיים, מציבים את הסדרה בחזית היצירה הטלוויזיונית העכשווית. ההשקעה הניבטת כמעט מכל פריים טרם נראתה על גבי המסך הקטן. כמובן שזו לא יכולה להיות הסיבה היחידה לעניין ולבאז סביב הסדרה. אז מה בכל זאת יכול להסביר אותם?

לטעמי יש שתי סיבות עיקריות, הגם שאיננו נותנים עליהן את הדעת, בגינן משחקי הכס היא מה שהיא. הראשונה נעוצה בעובדה שהעלילה מאוד לא לינארית. אני לא אפריז אם אומר שמרטין בעצמו לא יודע מה יקרה בשני הספרים האחרונים של הסדרה שטרם נכתבו. על אחת כמה וכמה הקוראים והצופים. הטוויסטים בעלילה מתרחשים על ימין ועל שמאל, אך בניגוד ליצירות אחרות, הם אינם מעיקים ולא מהווים את העיקר. יתרה מזאת, בדרך כלל הם באמת בלתי צפויים, אך מנגד הם גם אינם מופרכים לגמרי. כתוצאה מכך הצופים נותרים דרוכים במקומם, בציפייה להתפתחות העלילתית הבאה. על כך מעידים אחוזי הצפייה הגבוהים של הסדרה אשר ממשיכים לעלות מעונה לעונה. תשאלו את עצמכם כמה פעמים צפיתם בסרט או בסדרת טלוויזיה, קראתם ספר או ראיתם הצגה שלא ידעתם איך הם יגיעו לסיומם, אפילו ברמת הניחוש? אני מניח שיש יצירות אשר הפתיעו אתכם, אך קשה לי להאמין שמי מהן הותירה אתכם ללא שמץ של מושג באופן מוחלט. גם במקרה הזה ניתן לנחש כמובן, אך סביר להניח שהתוצאה הסופית תהיה שונה באופן מהותי ממה שהעליתם בדמיונכם.

הנקודה השנייה קשורה לטשטוש הגבולות בין טוב לרע בסדרה. בראש ובראשונה, הטוב המוחלט והרע המוחלט, בהם אנו רגילים לחזות ביצירות פופולריות אחרות, נעדרים כאן. אין דמות שהיא טובה באופן אבסולוטי, כפי שאין דמות שהיא רעה באופן אבסולוטי. נוסף על כן, מלחמת הכל בכל המתרחשת בעולם של משחקי הכס מונעת מהצופה הזדהות בלעדית עם מי מהצדדים. כמובן שקיימות דמויות טובות יותר וטובות פחות ובאופן טבעי הצופה מוצא דמות אחת או מספר דמויות איתן הוא מזדהה יותר, אך גם התנועה על הסקאלה הזאת הינה דינאמית. דמויות המוגדרות רעות יכולות לשנות לפתע את דרכיהן ולגלות תכונות חיוביות ואילו דמויות המוגדרות טובות יכולות להתגלות במערומיהן ולנהוג בצורה שלילית. הן אינן סטאטיות, ההתנהגות שלהן משתנה בהתאם לסיטואציות אליהן הן נקלעות ושאיתן הן צריכות להתמודד. במובן הזה לדעתי, משחקי הכס היא סדרה הרבה יותר ריאליסטית מסדרות אחרות המתרחשות בעולם הממשי בו אנו חיים. כפי שהעולם האמיתי חף ממוסר אובייקטיבי, כך הוא נעדר גם מהעולם הפיקטיבי של הסדרה. הטוב והרע קיימים, ואף במקרים רבים הם בולטים לעין, אך אין זה אומר שניתן להתאים אותם בפשטות לכל דמות או מעשה שהיא עושה, משל היו תווית. במקרים רבים הם נשזרים אחד בשני, משפיעים אחד על השני ובדומה לעולם האמיתי לא יכולים להתקיים אחד בלי השני. אנו מביטים בווסטרוז ורואים בו את העולם שלנו, עם כל הטוב והרע הנגזר ממנו.

יש בוודאי סיבות נוספות מדוע אנו, הצופים, נהנים (או סובלים, כל אחד ורגשותיו הוא) מלצפות בסדרה. סביר להניח שהסערה תשכח במהרה ותפנה את מקומה לנושאים אחרים המעסיקים כל אחד מאיתנו בחיי היום יום, אך אין ספק שהיא תתעורר מחדש, ביתר שאת, לקראת הפרק התשיעי, כמיטב המסורת עד כה, של העונה הבאה. החורף מגיע, והוא אף פעם לא היה חם עד כדי כך.

השלם עולה על סכום חלקיו (סדרה חדשה: Defiance)

הכירו את Defiance ("התנגדות"), סדרת המדע-בדיוני עתירת התקציב החדשה מבית ערוץ SyFy האמריקאי, אחרי מספר שנים של דשדוש בביצת הריאליטי וביטול סדרות מעולות על ימין ועל שמאל (Stargate Universe, Eureka ועוד).
"התנגדות" מספרת את סיפורה של העיר בעלת אותו השם, אשר קמה על חורבות סיינט לואיס לאחר מלחמה ארוכת שנים עם חייזרים כובשים שבאו לשנות את פני כדור הארץ במטרה ליישבו מחדש. אותם חייזרים, בני 8 גזעים שונים אשר הגיעו עם צי שלם, לאחר שכוכב הבית שלהם נהרס. רובם הגיעו בתרדמת, מכיוון שזו הדרך היחידה להעביר כמויות אדירות של אנשים בנסיעה ארוכה מאוד בחלל.
כוונתם כנראה לא היתה רעה, משום שהם חשבו שכדור הארץ אינו מיושב, ותכננו לשנות את האקלים ופני השטח בו כדי שיתאימו להם. אולם, בני האדם הכריזו "תפוס!", ולחמו חזרה על זכותם לחיות כאן. המלחמה היתה קשה ועקובה מדם, ובסופה, לא רק שהכוחות הלוחמים החליטו להכריז על הפסקת אש ולהניח את נשקם, הצי של החייזרים כולו הושמד. תאי תרדמת אינספור נהרסו על יושביהם, שלא זכו להקיץ משנתם בבית חדש.

נולן

במסגרת המלחמה, וכיוון שחלקים רבים מכדור הארץ עברו תהליך של Terraform, גם בני האדם איבדו את השליטה. צמחים משונים הופיעו, חיות פרא קטלניות שורצות ביערות, האקלים השתנה, ואנטרקטיה כנראה כוללת חופים קסומים.

איריסה

אבל פה מתחיל הסיפור שלנו, בשנת 2046. נולן, הגיבור הראשי שלנו, ובתו המאומצת, איריסה (חייזרית אירת'יאנית), מחכים שחלקים של חלליות הרוסות יפלו ממסלול כדור הארץ לקרקע, כדי לחפש בהן חלקים השווים כסף. כאשר מצאו טרהספירה עובדת, הם נאלצו לברוח מפרשי הרוחות, ואיריסה נפצעה. מקנזי, שומר החוק (בואו נסכים על המילה שריף מעכשיו) של "התנגדות" אוסף אותם לעיירה, כדי שאיריסה תקבל טיפול רפואי. הרופאה, ד"ר יול, מגזע האינדוג'ינים, מתגלה כרופאה חביבה ומצחיקה. נולן מסביר לראש העיר הצעירה החדשה, אמנדה, כי הוא מתכוון להרוויח מספיק כסף מהיר כדי לעזוב, אבל ברור לנו שמשהו ימנע בעדו. אז הוא מנסה את מזלו בהיאבקות (אבל לא מרוויח מספיק), ואז נקלע לקטטה בבר, בה מעורבים 2 עשירי העיר. מצד אחד, מק'קולי, הבעלים של המכרות, בן אנוש, ומצד שני, דטק טאר, קסטיטן ששולט בעולם התחתון של העיר, כדי שלבנו יהיה עתיד טוב יותר (נשמע מוכר?).

דטק טאר

בתמורה לסכום כסף, נולן מסכים לעזור למצוא מי רצח את בנו של מק'קולי, ובדרך להוכיח שזה לא היה בנו של טאר. מסתבר שזה היה העוזר של ראש העיר, שנמצא כעת בדרכו לפוצץ את החומה שמגינה על העיר. מסתבר, שפלוגת לחימה שלמה של וולג'ים, מכונות מלחמה חסרות רחמים, נמצאת בדרכה לשטח את "התנגדות". נולן ואיריסה עוזבים, אבל הוא מודע לעובדה שהטרהספירה שברשותו מכילה מספיק אנרגיה להשמיד את כל הוולג'ים כולם. הוא חוזר לעיר, לבד, והרופאה האינדוג'ינית מופקדת על הפעלת הפצצה. בינתיים, נולן מוביל את הכוחות המשותפים להגנה על העיר בצוקים שבחוץ, ולעכב את הוולג'ים עד שהפצצה תהיה מוכנה. במהלך הקרב אפילו איריסה מגיעה עם מספר רוכבים מבני מינה כדי לעזור.
הקרב היה קשה, 41 נהרגו, אבל העיר ניצלה. בתמורה, וכדי להמשיך ולחקור מי ניסה להרוס את "התנגדות", אמנדה מציעה לנולן את תפקיד השריף. והוא מסכים. בתצלום בזווית מדהימה, אנו מגלים כי בילדותו, כאשר ספינות החייזרים הגיעו, הוא עמד לא רחוק מאותה קשת המזהה את סיינט לואיס, ועודה עומדת על תילה, עשרות שנים אחרי, אבל עם נולן עונד את תג השריף.

אמנדה

הסדרה לא חפה מבעיות. ראשית, כמו שראיתם בפרק ונוכחתם בסיכום מעל, הרבה מהקטעים כאן נראים לקוחים ממקומות אחרים. הקסטיטנים דומים ממש לדינריס מ"משחקי הכס", והשפה שלהם דומה לזו של חאל דרוגו מאותה סדרה ממש. תפקיד השריף שנופל על הדמות הראשית מוכר מאינספור סדרות, האחרונה מביניהן היא Eureka. כדור הארץ שעבר שינויים מזכיר את שמיים נופלים, ו-Revolution (או אפילו Walking Dead), והעיר הבצורה הזכירה לי את Terra Nova. וזה רק לקט קצר מהשנים האחרונות. בפרק הבא, אחרי הפיילוט הכפול, נולן ממשיך לחקור בפרק שמתחיל ליפול לתבנית הקבועה של סדרות משטרה (מישהו אמר Castle או Continuum?). קראתי גם על הדמיון המקרי של החייזרים, שכולם במקרה דומים מאוד לבני אדם, למעט מאפיינים חזותיים שונים (בהירי העיר, עצם מצח בולטת, כאלה הדומים לכלב מהלך על 2 רגליים). אבל זה הגיוני, ובסופו של דבר, חוסך תקציב שיושקע במקומות הנכונים במקום בחייזרים עשויים מחשב כל הזמן (ואני לא בא בטענות ל"שמיים נופלים", שם אפקטי המחשב משולבים היטב והחייזרים השקופים באים בטעם טוב).

דוקטור יול

אבל יש לסדרה המון יתרונות. ראשית, המיתולוגיה, ההיסטוריה של הדמויות, עשירה מאוד. אמנם קשה ללמוד על 8 גזעים חדשים בו זמנית, אבל זה המון מידע למעריצים שכיף לחפש ולקרוא עליו. 4-5 עונות יכולות לספק כל כך הרבה, במיוחד עם המשחק המלווה את הסדרה.
התקציב מספק נופים מרהיבים (ואני מנסה לא לגלות מההמשך). יש לנו דמויות מצחיקות, כמיטב המסורת המד"בית (הרופאה, סגן השריף, אפילו איריסה). יש לנו רופאה, כמתחייב בסדרות מד"ב, שיודעת לעשות הרבה מעבר. אחותה של ראש העיר (קנייה) היא מנהלת בית הבושת העירוני, תפקיד שמתגלה כמכבד את בעליו במציאות הזו. סגן השריף מעניין, ומערכת היחסים הנרקמת בינו לבין איריסה, שמתמנה גם כן לסגנית, מעניינת גם היא. אשתו של טאר היא בעצם הגבר בבית, ואף שהוא מאפיונר, היא המושכת בחוטים. ויש לנו תככים, מזימות, ראש עיר קודמת שמתגלה כלא כל כך מושלמת כמו שהרוב חושבים עליה, ועוד ועוד.

אני בינתיים נותן לסדרה צ'אנס, ורוצה לקוות שהעונה תמשיך באותו קצב ולא תשקע לנוסחא משמימה כך שרק ברגע האחרון נזכה לראות את האקשן (כך איבדנו את טרה נובה ואת Stargate Universe). ובריק עד חודש הבא (שמיים נופלים), זה מעברון מצויין.

הערה: עד כה שודרו כבר 4 פרקים (הראשון כפול). מי שרוצה להתחיל לראות, זה הזמן :)

אז מה אתם חשבתם?

עד הפעם הבאה,
ליאור

סדרה חדשה: Under The Dome

רשת CBS האמריקאית מעלה ב-24 ביוני, שזה ממש עוד מעט (מה זה חודש וחצי סה"כ?), סדרת מדע בדיוני חדשה ומבטיחה שכבר עוררה הרבה באזז באינטרנט בחודשים שעברו מאז אושרה לעונה מלאה. הסדרה, Under The Dome, מבוססת על ספרו של סטיבן קינג, ומספרת את סיפורה של עיירה שמוצאת את עצמה יום אחד מוקפת חומת מגן בלתי נראית, אין יוצא ואין בא. כדי לעשות את הסדרה מעניינת, יש לנו שלל טיפוסים צבעוניים בתוך תחומי החומה: מילואימניק במשימה סודית, כתבת שחוקרת עליו, מתבגר גאון שהוריו מחוץ לחומה, פוליטיקאי, די ג'יי, אחות, טכנאי רדיו ועוד. המטרה הסופית, מן הסתם, היא להבין מדוע הם נסגרו בתוך חומה. האם זה עונש? ניסוי? "האח הגדול"?
בין השחקנים: דין נוריס (האנק משובר שורות), Mike Vogel (פאן אם), איישה הינדס (אמא של טרה מדם אמיתי), בריט רוברטסון (חיים בלתי צפויים), נטלי מרטינז (CSI ניו יורק), קולין פורד (סם הצעיר מעל-טבעי), ניקולס סטרונג (נאשוויל) ועוד.
בטריילר, למטה, זיהיתי גם את אריקה סרה (לופו מ-Eureka), בתפקיד מאוד דומה לזה שעשתה שם, וג'ף פאהי (לפידוס הטייס מאבודים), אבל אני לא יודע אם הם קבועים או לא.

אניווי, הטריילר בהחלט יוצר מתח ראוי לשמו, הרבה דברים שנמעכים ומתפוצצים, ותעלומה אחת גדולה. שווה לתת לסדרה הזו צ'אנס:

סמנו ביומנים: 24.6.
ליאור

צבא של איש אחד (Revolution 1x15)

אם עוד מישהו היה צריך הוכחה למה מיילס הוא הסדרה והסדרה היא אודות מיילס, הוא קיבל את ההוכחה הזו בפרק 15, ובגדול. אז נכון שצ'ארלי היא זו שהכניסה אותו לכל העסק הזה כשהלכה לחלץ את אחיה וחיפשה את מיילס בהוראת אביה, אבל מפרק לפרק אנחנו ממשיכים לגלות את הסיפור הסבוך של מיילס ולהבין כיצד חייו מייצגים בעצם את סיפורו של ההאפלה כולה. אולי צ'ארלי עוד תחזור לפוקוס מתישהו, אבל בינתיים אני נהנה מהכיוון שהסדרה לוקחת.
דבר אחד קצת מתחיל להציק לי בחצי הזה של העונה, והוא הקצב האולי קצת יותר מדי מהיר בו העניינים מתפתחים לכיוונים שונים. בחצי הראשון היינו רק ברפובליקת מונרו, ואולי היה משעמם, אבל היה מרוכז. בחצי הזה, ראינו כבר את ג'ורג'יה, את ארץ השממה, ואנחנו כנראה עומדים לראות את טקסס בקרוב מאוד. לא שיש לי התנגדות לכך, ההיפך, ההבדלים בין המקומות הללו חדים ומעשירים מאוד את הסיפור, אבל קצת יותר נפח בכל מקום לא יכול להזיק. עוד קצת על ארץ השממה, למה היא נקראת כך, ואני אשמח מאוד. ומאוד מעניין אותי למה מונרו כל כך פחד ממלחמה עם טקסס בזמנו. הם אשכרה כל כך מסוכנים? דרומיים והכל, אבל עד כדי כך? ואם כן, למה אשתו של ארון עברה לשם?

אז מה היה לנו השבוע?

הסיפור הקצר יותר היה הפגישה של ארון עם אשתו במהלך המסע שלו עם רייצ'ל לעבר המגדל. בתחילה חשבנו שהיא קרה כקרח (ונשואה), אבל מסתבר שהיא הוחזקה שבויה בידי אחד מהסוכנים של מונרו בעוון דקירת שוטר. ואז היתה לנו תקווה שאולי היא תוכל להתקרב שוב לארון, אבל שוב, הסתבר שהיא המשיכה הלאה ונישאה. ארון יודע שהוא עשה את טעות חייו, אבל הוא מוכן לשלם עליה בכל יום ויום. אולי הוא יראה שוב את פרסיליה, במידה ונמצא את עצמנו בטקסס בהמשך, אבל לפחות הוא הצליח להיות במקום הנכון בזמן הנכון ולחלץ את אשתו מידיו של מונרו. האומץ שהוא רכש במסע בהחלט בא לידי ביטוי כשהוא תקף את שכיר החרב. בדיוק בגלל דבר דומה הוא ויתר על אשתו בעבר. הפעם, הוא לא חזר על אותה טעות, אבל כבר היה מאוחר מדי.

הסיפור העיקרי היה הניצחון המשמעותי של מיילס והמורדים על הצבא של מונרו, בעזרת החיילים של ג'ורג'יה. מונרו מעוניין לשים לזה סוף, ובמקום לחפש את מיילס, רוצה להביא את מיילס אליו. והשיטה היחידה שעולה במוחו של מטורף: לחזור לעיירת הולדתם, ולאיים על חיי כל האנשים שם.
מיילס, כמובן, חוזר. ללא פחד, ובדמות של צבא של איש אחד, מצליח לחסל את כל מי שבדרכו ולהיכנס לבניין בו מונרו ריכז את כל אנשי הכפר. אבל הוא חטף ירייה ברגל, וכעת מונרו צר על הבניין. מה יהיה? מזל שנורה, צ'ארלי, מפקד המורדים, והנציג של ג'ורג'יה הגיעו אחריו, והצליחו לחלץ אותו.

אבל המחיר היה כבד. אמה (Annie Wersching, מוכרת מ-"24"), אהבת נעוריהם של מונרו ומיילס, נהרגה מירייה של הנציג הבלתי נסבל של ג'ורג'יה. לפי חוקי המדע הבדיוני, הוא היה אמור ללבוש חולצה אדומה- סימן לדמות חסרת מזל שנהרגת לרוב תוך פרק אחד. וכך היה.

עוד כשמונרו הגיע לכפר, אמה מצאה אותו ושאלה אותו לפשר העניין. היא הבינה שמשהו לא בסדר, אבל לא ידעה מה. כשראתה איך אנשיו מכים את אחד מהתושבים, החלה להבין את הטירוף של מונרו. מאוחר יותר, כשריכז את כולם בבניין, התעמתה איתו ואמרה לו שתמיד אהבה אותו. אבל לצערנו, כמו בחיים, משוגעים לא חוזרים להיות שפויים בגלל משפט יחיד שמתיר פלונטר של חיים שלמים. היא יודעת שמיילס הוא הטריגר למצור על הכפר, אבל מונרו בשלו. הוא מצטער, אבל לא לוקח אף אחת מההחלטות שלו חזרה. כן, גם אמה תיהרג יחד עם כל הכלואים בבניין הבוער.
מיילס הצליח לחלץ אותם, אבל אמה נלכדה בידיו של מונרו, שניסה לגרום למיילס להסגיר עצמו למוות בטוח כך. לדעתי, צ'ארלי, מהזווית שלה, יכלה לשים קץ למונרו. אבל מיילס איים שאף אחד לא יירה, והיחיד שהיה טיפש מספיק להתעסק איתו היה הנציג מג'ורג'יה. אז מיילס הרג אותו. אבל זה קרה בדיוק כשאמה סיפרה למונרו שיש לה בן מהפעם ההיא שהם היו ביחד, אשר לפי הפלאשבקים גם מיילס היה איתם באותו בית. ממש משולש זימה.
האם נדע מה גורל הילד (שבטח כבר גדל להיות בחור צעיר)? הפציעה של מונרו לא חשובה כשלעצמה, אבל רק בגללה אנשיו לקחו אותו משם במהירות. ולמה אף אחד לא ירה במונרו כשאמה כבר היתה על הכביש? מן הסתם, לא יהרגו לנו את מונרו בכזו קלות. רע מטורף הוא אחלה Villain לסדרה :)

ולקינוח, לנשיאה של ג'ורגי'ה קלף חדש בשרוול: קצין בכיר של מונרו, שערק והסגיר כבר כמה קצינים רבים אחרים, יישלח להיות המפקח על מיילס. ניחשתם נכון: נוויל. אוי ואבוי מה שיהיה ביניהם עכשיו. זה אפילו הצדיק מיני פרומו בסוף הפרק. אהבתי.

עד הפרק הבא (אני במתח!),
ליאור

2 קמפיינים, פעמיים כי טוב

יום שלישי ידוע כ-פעמיים כי טוב, והייתי רוצה למשוך את תשומת לבכם ל-2 קמפיינים מקוריים שנתקלתי בהם היום.

שניהם אמנם לא מקומיים, אך לא קשה ליישם אותם בארץ. הקמפיין הראשון הוא פרסומת שנוצרה בחו"ל (עמותת Anar מספרד) ונועדה לילדים שסובלים מהתעללות בבית. כדי להסתיר את המסר המתריס מההורים, נוצרה הפרסומת בזווית כזו כך שילד עד גובה מסוים, לרוב עד גיל 10, יוכל לראות מהזווית שלו תמונה אחת, וההורה יראה משהו אחר. הילד, מלמטה, רואה פנים של ילד "מוכה" (המילה טעונה אבל לא מצאתי אחת יותר מתאימה), ומסר הקורא לו להתקשר אם הוא סובל גם כן מהתעללות. ההורה, מלמעלה, רואה ילד רגיל למראה, ומסר לפיו ההתעללות נראית רק לילד הסובל ממנה. אפקטיבי, יעיל, תופס.

ככה זה נראה: (קרדיט: Mizbala)


  
הקמפיין השני הוא פרסומת שנולדה כתוצאה משיתוף הפעולה המתמשך בין מיקרוסופט לנוקיה. בפרסומת המבדרת הזו, זוג מתחתן, וכאשר אחד האורחים מצלם את האירוע ב"Enormous Phone" שלו, הוא מתבקש לזוז מעט, ומכאן מתפתחת תגרה אדירה. נעשה פה שימוש גאוני בערך בכל מילון הסלנג של הסמארטפונים שאנו חווים מדי יום ביומו: אפליקציות, חיפוש קולי, תיקון שגיאות, ועוד. וכך, 2 החברות הענקיות מצליחות לגמד את מעריצי אפל / סמסונג לכדי ילדי טכנולוגיה. אני לא יודע אם זה יגרום לי לרוץ לקנות טלפון צהוב או כחול שמריץ Windows Phone 8, אבל זה בהחלט משך את תשומת לבי.

להנאתכם: (קרדיט: Feeder)


 עד הפעם הבאה,
ליאור

עוד חוזר הניגון (Revolution 1x14)

אוי, איך שגלגל מסתובב לו. כבר מתחילת הפרק, בשלב בו מיילס מצא את הסכין של אלק, המתלמד שלו לשעבר, בבקתה בכניסה לג'ורג'יה, אפשר היה לראות שהעבר עומד לרדוף אותו, ובלי רחמים מיותרים.
אלק, בימיו כצעיר פוחז, היה המתלמד של מיילס בשירות הרפובליקה של מונרו. אימוני לחימה, משימות ביחד, הכל היה משותף ביניהם. ביום מן הימים, מיילס אפילו נתן לאלק את הסכין שהיתה שייכת לאביו, סכין בעלת מזל, משום שאביו לקח אותה איתו ל-2 מלחמות וחזר הביתה בסופן.
אך תקרית אחת ויחידה, באיזו משימת התנקשות כלשהי, נכשלה באופן כזה, שהרפובליקה נאלצה לשלם מחיר אל מול טקסס, אחרת טקסס תפתח במלחמה. המחיר היה המתנקש, אלק. הוא בכה והתחנן שלא להישלח ל"מאסר" אצלם, אבל לטובת הרפובליקה הכל כשר. היום, אולי, מיילס יודע יותר טוב מה נכון ומה לא. אבל בזמנו הכל היה לטובת הרפובליקה, לטובת השלטון.
אז מסתבר שאלק חזר, אולי בזכות הסכין, אבל ההתעללות הקשה שכנראה עבר בטקסס הותירה את סימניה. הוא איבד חלק משפיותו, והפך למעיין מכונת מלחמה שרק מסוגלת להרוג חפים מפשע רבים ככל האפשר בדרכה למטרה.
ואותו אלק חוזר כדי לרדוף את מיילס, לאחר שמונרו שולח אותו עם פצצה גרעינית היישר לאטלנטה, הלב של ג'ורג'יה.

השבוע סוף סוף יצאנו מהגבולות של הרפובליקה המזעזעת של מונרו. ואיזה יופי שם, בפדרציית ג'ורג'יה. יש כסף, יש תמיכה מאנגליה, יש קיטור, יש רכבות, יש מסחר הוגן, יש נשיאה שיודעת מה היא עושה וצבא שמגן על המדינה ולא הורג את אזרחיה.
אבל האיום של מונרו מוציא את המקום מאיזון, ומיילס, בהכרותו את הנשיאה, מצליח לשכנע אותה שהוא יכול לעזור. לא קל היה להתגבר על אלק, בעיקר משום שהוא מכיר את כל התכסיסים של מיילס, פשוט כי הוא למד אותם ממנו.
בדרך, אלק גם "התעלק" (משחק מילים!) על צ'רלי בכך שהיא כביכול המחליפה שלו. מעט הוא ידע הוא על כך שהיא לא עוד Apprentice, אלא האחיינית של מיילס. הוא עדיין טוען שהיא רק כלי בידיו של מיילס, ומספר לה שמיילס עשה דבר איום לאמה.
בסופו של דבר אלק נתפס, והפצצה פורקה. קלי מספרת למיילס שהיא לא תוותר למונרו על צעד כזה, ומכריזה מלחמה על הרפובליקה. היא מבקשת ממיילס להוביל את המורדים למלחמה פנימית במונרו, בעודה תוקפת מהגבול הדרומי. מיילס טוען שאין לו כוח אדם מספק לשום פעולה. ובצעד די מפתיע, אבל גם מתבקש בו זמנית, היא מציעה למיילס להיות הגנרל על אנשיה. "אתה רוצה להיות גנרל שוב?" המבט הנדהם על פניו של מיילס שווה הכל.
אפרופו, כשמיילס הובא בפניה של קלי לאחר שנעצר, הדבר הראשון שאמר היה "זו היתה ערימה מחורבנת של מדרגות". אין כמו מיילס.

במקביל, קיבלנו עוד הצצה קטנה עם טעם של עוד, לסיבות שמאחורי הפעלת המגדל שכיבה את האור. מסתבר, שאחת האחראיות הגדולות על הפרויקט, דר וורן, גרה לה ביער, איפשהו בשטחים של מונרו אולי, ובידיה מכשיר שיכול לשרוף אנשים על המקום. רייצ'ל וארון הצליחו להגיע אליה, ורייצ'ל צריכה את עזרתה לקראת המשך המסע למגדל. הסיבה בעטיה דר וורן מסרבת, די שמטה את לסתי: בנה של רייצ'ל, דני, ובת זוגה של וורן, הם חולי סרטן, והסיבה היחידה שחיו ב-15 השנים האחרונות היתה הננואידים שהפסיקו את החשמל!
אינני יודע אם אותם ננואידים ריפאו את הסרטן באופן גורף בכל העולם, ויכול מאוד להיות שכן (ואם כן, למה אף אחד לא שם לב?). בהנחה ולא, כנראה שנדרש מגבר כלשהו שיושב בגופם של החולים ומאפשר אספקה עשירה של אותם חלקיקים, ההורסים את הגידולים. אומייגד, לזה לא ציפיתי. אז זה היה המשדר בגופו של דני, וזו היתה הסיבה לטיפול המיוחד שהוא נזקק לו וראינו מעט לגביו בחצי הראשון של העונה.
דר וורן מסרבת למסור לרייצ'ל את המסמכים, בטענה שללא בת זוגה אין לה ערך לחיים. אבל בת זוגה בעצמה מאיימת שתתאבד אם וורן לא תעזור לרייצ'ל, והיא נאלצת למסור לה את הספר. קטע מרגש, אין ספק, במיוחד תוך כדי האיום של וורן עם המכשיר המתוחכם בידה.

אז זכינו השבוע להצצה נוספת ליכולות של הננואידים של החשמל, ולהצצה לחייו של מיילס בהיותו גנרל. אני מחכה בקוצר רוח לפרק הבא.

וחדשות טובות נוספות: הסדרה אושרה לעונה שנייה. *אנחת רווחה*

ליאור

לוחמת הצדק (Continuum 2x01)

מי אמר שככל שהאביב מתקרב אין מה לראות בטלוויזיה? כרגע משודרות הסדרות הכי טובות, בין היתר: דוקטור הו, משחקי הכס (למי שאוהב), Psych, ובקרוב חוזרות גם שמיים נופלים ודם אמיתי. בינתיים, בזכות הטלוויזיה הקנדית, אנו גם זוכים לעונה השנייה של סדרת המד"ב המדוברת של השנה האחרונה, Continuum.

בלי משחקים מיותרים, הפרק ממשיך ישירות מאיפה שעצרנו בעונה הקודמת. קראתי במספר מקומות באינטרנט שהפרק הזה מרגיש יותר מדי כמו פרק אמצע עונה טיפוסי, מאשר כמו פרק פתיחת עונה, שאמור להפתיע, להרעיד את אמות הסיפים. ואכן, הצדק עימם.

כהרגלי לאחרונה, לא אעשה סיכום מתיש של הפרק, אלא אתייחס דווקא לנקודות העיקריות והחשובות לדעתי. קודם כל, קגמה נהרג בפיצוץ כמו שהוא תכנן, כדי שהגירסה הצעירה שלו, אחיו החורג של אלק, ימשיך משם. אני מקווה שלא איבדנו את השחקן, טוני אמנדולה, לעד, כי הוא אחד האהובים עליי במדע הבדיוני. בכל אופן, הגירסה הצעירה של קגמה בכלא, יחד עם טראביס.
לעניין טראביס, סוניה ניסתה לחסל אותו, כמצוותו של קגמה, אבל כנראה שלוחם-על כמו שהוא, מסוגל להתאושש מפצעי ירי מרובים מאוד, בין אם זה בזכות ניסיון ההחייאה של הרופאים או לא. מה שכן, הוא כרגע בכלא, מגן על ג'וליאן (קגמה הצעיר). הסוכן שעוקב אחרי קירה הפגיש אותם באותו כלא כדי לסחוט מהם מידע שהוא יודע שלא יקבל מקירה. מהלך מחוכם.
קירה, במקביל, משחקת אותה לוחמת חופשיה, ומוכנה לשתף פעולה עם המשטרה רק לשם כך. קארלוס והמפקח דילון כמעט איבדו את המשרות שלהם בגלל אי פענוח הפשעים האחרונים, כולל רצח ראשת העיר, וקירה הסכימה לעזור להם. גם היא התמודדה עם בעיה, כאשר אלק החליט להפסיק לעזור לה, בגלל המסר שקיבל מגרסה המבוגרת שלו בעתיד. קירה הצליחה לשכנע אותו שאמנם הוא קיבל מסר, אבל לא נאמר בו לא לעזור לה.

אלק, בעקבות משבר המסר, עוזב את בית הוריו (אמו שנותרה לבדה), שוכר דירה עם כמה מוזרים, ומחפש עבודה בחנות מחשבים. מעין משבר גיל עשרה הייטקי מוזר. לא אמין.
וקלוג נותר הדמות המצחיקה, הלא ברורה, שמשרת בעיקר את קידום העלילה של קירה כשאין דרך אחרת. אבל הוא חביב ואני מעריך את טוב הלב שלו.
במחתרת של ליבר8 עובדים כעת רק סוניה, גארזה ולוקס. קשה לנהל ככה מחתרת שלמה שאמורה להפיל את התאגידים בכל העולם, אז הם יוצרים קשרים עם כנופיות אחרות. כל זה מקשה ממש על פענוח כל פשע.
וזהו, זו בערך תמונת העולם של תחילת העונה השנייה. רצח ראשת העירייה לא פוענח, אבל מישהו הואשם, וזה מספיק לבינתיים בשביל לשמר את הסטטוס קוו.

אהבתי מאוד את הטכנולוגיה שקירה השתמשה בה כדי לדמות את זירת הרצח. בניית הסצנה ע"י מאות ואולפי מצלמות אבטחה היתה מתוחכמת, וכמו שהיא אמרה, זו אחת הסיבות לכך שאין בעתיד רציחות.
קיבלנו עוד הצצה לעתיד המבריק של העיר, ולאלק המבוגר, היושב לו ב"חללית" המרחפת שלו, שנראית כמו לווין שקוף. סוף סוך נחשף בפנינו תוכן המסר שהוא שלח לעצמו הצעיר. הכל היה מחושב אצלו, כולל ליבר8 וכולל קירה. אה, והוא משדר לקירה (בעתיד) איזשהן מחשבות על היותה בבית משוגעים. למה?

בקיצור, לפרק היה המון פוטנציאל שאמנם לא מומש, אבל הרעיון הכללי ממשיך לעבוד. נקווה להשתפרות במשך העונה כמו שקרה בעונה האחרונה של שמיים נופלים. לא יודע, אולי אפילו נקווה לפרק שלם בעתיד. מגיע לנו, לא?

עד הפעם הבאה,
ליאור

זומבים, הדור הבא (In The Flesh 1x01-02-03)

קירן

סיכוי קל לספויילרים

  
כולנו מכירים את הנוסחא: מישהו נדבק בחיידק כלשהו, נושך מישהו אחר, והנה התפרצה לה מגיפת זומבים שכילתה 99% מהאנושות. רוב הסרטים שהיו ויהיו מטפלים בשלב הזה של הסיפור, בו מספר בני אדם מנסים לברוח בעת התפרצות המגפה. היום, בדור הפוסט-טלוויזיה, אחרי שסדרות כמו אבודים ומד מן שינו את פני הטלוויזיה, לטוב ולרע, מנסים לעשות דברים אחרת. קודם הגיעה The Walking Dead, שם מסופר על הישרדות של חבורת ניצולים בעולם לאחר שכולו נהרס ע"י זומבים, והדגש שם הוא על הרוע האנושי דווקא.
כעת אנו מגיעים לחלק עוד יותר מתקדם בסיפור: התקוממות הזומבים לא היתה מגיפה, אלא עלייתם מהקברים של אלו שמתו בשנה האחרונה לאחר ה-Rising. אותו Rising, או "עלייה", מתאר את הלילה בו המתים חזרו כדי לאכול את החיים, בתור צורך חייתי, או רק בתור הישרדות. הממשלה והצבא איבדו שליטה, כרגיל, אבל ה-HVF, או Human Volunteers Force, הצליח להגן על היישובים מפני ה"נרקבים" (Rotters). את חלקם חיסלו, כרגיל, ע"י ירייה בראש, אבל בשלב מסוים נמצאה תרופה למצב הזה, ואותם סובלים ממוות למחצה (Partially Deceased Sufferers, לפי לקסיקון הסדרה), מקבלים טיפול רפואי המוציא אותם מן המצב החייתי, הפראי, בו הם היו שרויים.

ומכאן מתחילה הסדרה. קירן, חולה PDS, מוחזר לחיק משפחתו, אף שהוא מוחה כי אינו מוכן. קירן היה בקברו במהלך ה"עלייה", משום ששם קץ לחייו לאחר שחברו הטוב ביותר מת באפגניסטן. אביו עבר התמוטטות נפשית עקב כך, ואמו כעסה עליו את הכעס הגדול ביותר שניתן לתאר. במהלך ה"עלייה", אחותו הצטרפה ל-HVF. למציאות הזו חוזר קירן כעת. ה-HVF מתנגדים לרצון הממשלה להחזיר את הזומבים-לשעבר למשפחותיהם, והכל מתנהל מתחת לפני השטח. אך כאשר בנו של מפקד הכוח, ריק, שהיה חברו הטוב של קירן ונהרג באפגניסטן, חוזר גם הוא בתור חולה PDS, הכל בוער. אז עכשיו הקהילה צריכה לקבל את אותם זומבים לשעבר, רק כי בנו של המפקד הוא כזה? והאם האב בכלל מודע למצבו של הבן, למרות שהדבר ברור לנו כשמש?

בסוגיות הללו הסדרה הזו מנסה לטפל, בהצלחה רבה יש לומר, על פני 3 פרקים שאורכם כשעה. כולי תקווה שתהיה עונה שנייה לסדרה הזו. אמנם יש מעט ספויילרים בתקציר לעיל, עבור מי שלא צפה, אבל הם מצומצמים ולא הורסים את החוויה. כדי לא להרוס, אגלה שאכן ישנו קליפ-האנגר בכתוביות הסיום של פרק 3, אך יש לשים לב ולא לפספס אותו בטעות. הכל תלוי ב-BBC3. אם תרצו להימנע מספויילרים חריפים יותר, מומלץ לצפות בסדרה בטרם המשך הקריאה. :)

ב-Walking Dead ראינו לזמן קצר, בסוף העונה הראשונה, את המרכז לבקרת מחלות בארה"ב, כאשר החוקר שם סיפר שניסו לייצר תרופה למגיפה, אך המאמצים נכשלו והמחקר נפסק, בהיעדר חוקרים שימשיכו אותו. כאן הסיפור לוקח את המושכות מהנקודה בה נמצאה תרופה לזומבים. אמנם זו לא מגיפה, אך מדובר עדיין במתים שקמו מקברם. התרופות גורמות בין היתר פלאשבקים מהתקופה בה הם זללו בשר אדם באופן פראי, משום שהן מחברות את החלקים השונים במוח.
הסדרה מעלה הרבה נקודות למחשבה, שיכולות להימשך בעונה השנייה.
בין היתר, בקרב המטופלים במחנה הצבאי, מופץ סם כלשהו שנוגד את הטיפול התרופתי והופך את הזריקה כך שהאדם חוזר למצבו כזומבי. הם מאמינים שזהו המצב הטבעי, הנכון עבורם, מעין אדם משופר.
הכומר, שאחראי יחד עם המפקד הצבאי על ה-HVF, מאמין כי תהיה עלייה שנייה, בה, בניגוד לראשונה, יעלו מקברם רק המתים ה"טובים".
ואולי הכי חשוב, מה קורה כאשר מישהו ננשך? מצד אחד יש לנו את ליסה, שנאכלה ע"י קירן בליל העלייה. האם היא נאכלה יותר מדי? או שהיא עוד תחזור כזומבי בהמשך? התשובה של קירן ואחותו לא היתה מספיק מלאה מכדי לענות על כך. ואותו חייל HVF, שאינני זוכר את שמו (נאמר בכלל?) שהושם בכלוב לאחר שננשך. האם יהפוך לזומבי? או האם זו אמונה טפלה בלבד, לפי טענתו?
אותו מטיף באתר האינטרנט, שמנסה לגרום ל-PDSים אחרים להגיע אליו- האם יש משהו בדבריו? למה לטענתו הם אנשים משופרים? יש מקום להמשך טיפול בסוגיה הזו, בהחלט.

ג'מימה

ובל נשכח את הרגעים האמיתיים בסדרה הזו, הדרמה במיטבה. לוק ניוברי, שמגלם את קירן, עושה את תפקידו בצורה מושלמת. לא קל לגלם זומבי שחזר להיות בנאדם, במיוחד שאין לכם תקדים רחב מדי במדיה. וכאן הוא מראה את חוסר הנוחות שלו, את הרגשות שלו, את המבטים, של אדם שחזר מן המתים, שבכלל רצה למות, ואת ההתמודדות הלא קלה שלו עם החיים מחדש.
אמילי ביוון, שמגלמת את איימי, משחקת יפה על הקו בין טירוף להגיון. היא כל כך רצתה להסיר מעצמה את האיפור, את העדשות, ולהיות הכי טבעית שאפשר במצבה, אבל גילתה שזה לא תלוי בה.
שאר הקאסט גם הוא נפלא, הוריו של קירן, ובמיוחד אחותו, ג'מימה, שלא יכלה לשאת את המחשבה שהוא חוזר לביתם, אך חזרה להיות אחותו הקרובה ביותר בפרק השלישי, תוך כדי שהחליטה להשאיר את ה-HVF מאחוריה.
גם מבחינה רעיונית הסדרה עובדת יפה, כאשר איפור ועדשות מכסים על חולי ה-PDS מבחוץ, אמנם, אך בפנים אין מה לכסות- הם אותם בני אדם שהיו בטרם מתו. האמנם?

אגב, היותה של המשפחה, משפחת Walker, מאוד מעניינת. האם זהו משחק מילים מכוון על ה-Walkers (מהלכים) של Walking Dead?

אם עוד לא הלכתם לצפות ב-In The Flesh, עכשיו זה הזמן.
ליאור