סערת קסטמיר

בעולם בו שר האוצר מתנהל באופן כמעט ובלעדי באמצעות הפייסבוק, צמד המילים "סערה ברשת" או "הרשת סוערת" הפכו לשגורות כל כך, עד כי לא תמיד ניתן להבחין מתי מדובר בסערה אמיתית ומתי מדובר בסערה בתוך כוס תה וירטואלית. דבר אחד בטוח, בימים האחרונים אכן התחוללה ברשת סערה. ולא סתם סערה, הוריקן. האחריות, במקרה זה, מוטלת על הפרק התשיעי בעונה השלישית של משחקי הכס. מבול התגובות בפייסבוק, הציוצים בטוויטר, הסרטונים ביוטיוב, הטוקבקים, הממים ומה לא, מילאו כל חלקה טובה בסייבר. ניתן להניח כי סדרת טלוויזיה אף פעם לא יצרה שיח ותגובות בהיקף שכזה, לא באינטרנט ולא מחוצה לו. אפשר כמובן לטעון כי מדובר בפועל יוצא של ההתפתחות הטכנולוגית והפלטפורמות הווירטואליות הרבות הנפוצות כיום, אך אין שום ספק בדבר היותה של משחקי הכס אחת הסדרות המדוברות ביותר אי פעם. אז מה בעצם הופך אותה לכזאת?

נתחיל דווקא בנקודות החולשה שלה. כנראה שמשחקי הכס היא לא סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר אי פעם. ניתן למצוא לא מעט סדרות אחרות בהן המשחק טוב יותר, הדיאלוגים מושחזים יותר, התסריט אמין יותר והדמויות מלאות או מעניינות יותר. עם זאת, חשוב לזכור כי היוצרים של הסדרה עשו את המיטב עם הכלים שניתנו להם. בספרים, הנעים (בשפת המקור) בין 900 ל-1200 עמודים, ג'ורג' ר. ר. מרטין, הסופר, יכול לפתח את העלילה, להפליג עם התיאורים ולשחק עם הדמויות כאוות נפשו. בסדרת הטלוויזיה, בה כל עונה מכילה בסך הכל עשרה פרקים הנמשכים כ-50 דקות כל אחד, המלאכה קשה הרבה יותר לביצוע. מצד שני, גם הצופה הממוצע, זה שסך הכל רוצה להתרפק על בידור פשוט לאחר יום עבודה ולא מעוניין לסור לאחר כל פרק לוויקיפדיה על מנת לבדוק את עץ משפחת סטארק, לא ימצא בה את הנחמה שלו. גם אם הסדרה "פשוטה" יותר מהספרים, היא עדיין מציגה אינספור דמויות, קווי עלילה מפותלים ותפאורה עמוסה לעייפה. ואם בתפאורה עסקינן, הרי שזו כנראה הנקודה החזקה ביותר שלה. העושר הויזואלי, הדיוק בפרטים הקטנים ביותר, הלוקיישנים המרהיבים והאפקטים הטכנולוגיים, מציבים את הסדרה בחזית היצירה הטלוויזיונית העכשווית. ההשקעה הניבטת כמעט מכל פריים טרם נראתה על גבי המסך הקטן. כמובן שזו לא יכולה להיות הסיבה היחידה לעניין ולבאז סביב הסדרה. אז מה בכל זאת יכול להסביר אותם?

לטעמי יש שתי סיבות עיקריות, הגם שאיננו נותנים עליהן את הדעת, בגינן משחקי הכס היא מה שהיא. הראשונה נעוצה בעובדה שהעלילה מאוד לא לינארית. אני לא אפריז אם אומר שמרטין בעצמו לא יודע מה יקרה בשני הספרים האחרונים של הסדרה שטרם נכתבו. על אחת כמה וכמה הקוראים והצופים. הטוויסטים בעלילה מתרחשים על ימין ועל שמאל, אך בניגוד ליצירות אחרות, הם אינם מעיקים ולא מהווים את העיקר. יתרה מזאת, בדרך כלל הם באמת בלתי צפויים, אך מנגד הם גם אינם מופרכים לגמרי. כתוצאה מכך הצופים נותרים דרוכים במקומם, בציפייה להתפתחות העלילתית הבאה. על כך מעידים אחוזי הצפייה הגבוהים של הסדרה אשר ממשיכים לעלות מעונה לעונה. תשאלו את עצמכם כמה פעמים צפיתם בסרט או בסדרת טלוויזיה, קראתם ספר או ראיתם הצגה שלא ידעתם איך הם יגיעו לסיומם, אפילו ברמת הניחוש? אני מניח שיש יצירות אשר הפתיעו אתכם, אך קשה לי להאמין שמי מהן הותירה אתכם ללא שמץ של מושג באופן מוחלט. גם במקרה הזה ניתן לנחש כמובן, אך סביר להניח שהתוצאה הסופית תהיה שונה באופן מהותי ממה שהעליתם בדמיונכם.

הנקודה השנייה קשורה לטשטוש הגבולות בין טוב לרע בסדרה. בראש ובראשונה, הטוב המוחלט והרע המוחלט, בהם אנו רגילים לחזות ביצירות פופולריות אחרות, נעדרים כאן. אין דמות שהיא טובה באופן אבסולוטי, כפי שאין דמות שהיא רעה באופן אבסולוטי. נוסף על כן, מלחמת הכל בכל המתרחשת בעולם של משחקי הכס מונעת מהצופה הזדהות בלעדית עם מי מהצדדים. כמובן שקיימות דמויות טובות יותר וטובות פחות ובאופן טבעי הצופה מוצא דמות אחת או מספר דמויות איתן הוא מזדהה יותר, אך גם התנועה על הסקאלה הזאת הינה דינאמית. דמויות המוגדרות רעות יכולות לשנות לפתע את דרכיהן ולגלות תכונות חיוביות ואילו דמויות המוגדרות טובות יכולות להתגלות במערומיהן ולנהוג בצורה שלילית. הן אינן סטאטיות, ההתנהגות שלהן משתנה בהתאם לסיטואציות אליהן הן נקלעות ושאיתן הן צריכות להתמודד. במובן הזה לדעתי, משחקי הכס היא סדרה הרבה יותר ריאליסטית מסדרות אחרות המתרחשות בעולם הממשי בו אנו חיים. כפי שהעולם האמיתי חף ממוסר אובייקטיבי, כך הוא נעדר גם מהעולם הפיקטיבי של הסדרה. הטוב והרע קיימים, ואף במקרים רבים הם בולטים לעין, אך אין זה אומר שניתן להתאים אותם בפשטות לכל דמות או מעשה שהיא עושה, משל היו תווית. במקרים רבים הם נשזרים אחד בשני, משפיעים אחד על השני ובדומה לעולם האמיתי לא יכולים להתקיים אחד בלי השני. אנו מביטים בווסטרוז ורואים בו את העולם שלנו, עם כל הטוב והרע הנגזר ממנו.

יש בוודאי סיבות נוספות מדוע אנו, הצופים, נהנים (או סובלים, כל אחד ורגשותיו הוא) מלצפות בסדרה. סביר להניח שהסערה תשכח במהרה ותפנה את מקומה לנושאים אחרים המעסיקים כל אחד מאיתנו בחיי היום יום, אך אין ספק שהיא תתעורר מחדש, ביתר שאת, לקראת הפרק התשיעי, כמיטב המסורת עד כה, של העונה הבאה. החורף מגיע, והוא אף פעם לא היה חם עד כדי כך.