אז בעונה הראשונה עקבנו אחרי היחידה השנייה בעודה מנסה להילחם בחייזרים, אבל בעיקר מנסה לברוח מאימת החלליות והרחפנים, בלי יותר מדי תקווה. הבעיה העיקרית בעונה הראשונה, שנלמדה והניבה מקסימום לקחים בעונה השנייה, היתה שהצוות לא הבין שמדובר באמת בסדרת מדע בדיוני. ואז קיבלנו הרבה יותר מדי פרקי דרמה משפחתיים, מאשר אקשן לחימה וחייזרים. בפרק האחרון הסדרה התעשתה, והרווחנו פי אלף מהעובדה שהיא חודשה לעונה שנייה, שם כולם הטמיעו את העובדה שזה מדע בדיוני. באחד מהפרקים, כאשר היחידה השנייה התמקמה בבית החולים, והחייזרים תקפו מהכניסה מלמעלה, ובמקביל שלחו עכבישים-חייזרים-חרקים שיסתננו לבניין למלטה, והאקשן לא פסק לרגע, אז הרגשתי באמת בבית. הימים הטובים של סטארגייט. עיקר העונה השנייה עסק בתקווה למצוא עיר מתפקדת ואמיתית בצ'ארלסטון, אחרי יותר משנה של לחימה בלתי פוסקת בחייזרים. היחידה השנייה רצתה לנוח קצת.
בדילוג אופנתי של 7 חודשים, מאוד נועז לטעמי, התחלנו את העונה החדשה. אמנם מאוד רציתי לראות איך הם מתמודדים עם הנחיתה של החייזרים, מהן התגובות של התושבים, האם לשתף פעולה או לא, אבל מצד שני, מאוד מד"בי מבחינתם לוותר על זה ולהמשיך ישר לאקשן. 12 נק' ממני על הצעד הזה.
אז טום מייסון הוא עכשיו הנשיא של צ'ארלסטון, או בעצם של ארה"ב החדשה. הצבא כפוף אליו, החייזרים החדשים, שנקראים Volm, הקימו לעצמם מתקן מאובטח בקרבת מקום, והרחפנים המורדים (עם צבעי פנים מגניבים) חונים בקרבת מקום אחרת. ד"ר אן גלס לפני לידה, והאל הוא אכן הגירסה המרושעת של עצמו, כמו שחזינו שיקרה כאשר התולעת-גשוש נכנסה לו לעין.
אני כמובן לא אסכם את הפרק, אלא אדון בנושאים העיקריים שעלו בו מבחינתי.
ראשית, מצב העניינים בצ'ארלסטון נראה מעולה. מסתבר שהוולם התקינו איזו מערכת הגנה שם, כך שה-Espheni (האויבים) לא יכולים לתקוף בקלות, והעיר משגשגת. פופ הקים את החלק האפל של העיר, עם הפאבים וההימורים (ומה הוא חושב שהוא ימצא במקסיקו?), וטום מנהל את העניינים מהשטח ולא מהמשרד. פרופ' מנצ'סטר עדיין בשטח, כבר לא נשיא, אבל אוהב להשתתף בועדות. אני בעד.
זה היה הזרז העיקרי לכל מה שהתרחש אחר כך. מנצ'סטר נרצח ע"י המרגל, ואיננו יודעים את זהותו עד לנקודה זו. בן ושותפתו מזהים שהאשפני מכינים צבא שלם לפלישה אפשרית לצ'ארלסטון, והתכנית המתגבשת היא לנטרל להם את תחנת הכוח הגרעינית המספקת להם חשמל.
כדי למנוע מהמרגל לקלקל גם את המשימה הזו, טום וקולונל וויבר (ברכות על הקידום) ממדרים את המשימה משמעותית, ובעזרת איש החשמל האגורופובי מצליחים בסופו של דבר לפגוע קשות באספקת החשמל של האשפני.
אבל גם לאשפני יש תגובה מתאימה: הם הולכים לגייס את כל המשאבים שלהם כדי לתקוף את צ'ארלסטון. במקביל, קרן ממונה ל-Overlord האחראי באזור, במקום ראש-הדג שנהרג בעונה הקודמת. לא נראה יותר את ראשי הדג החצי שקופים המעיקים? פחות אפקטים של מחשב בתחום הזה? אני לא הכי מרוצה מזה, אבל אם אנחנו רואים את התקציב במקומות אחרים, זה בסדר.
הוולם גם שידרגו נשקים של כדור הארץ, כך שהם מסוגלים להסב נזקים קטלניים למכנים. אדיר! אבל גם המרגל משתמש בכזה, וזו בעיה.
כמובן שיש בעיה של אמון בקוצ'יז. אבל אני בינתיים אוהב את הדמות שלו. הוא לא מדבר יותר מדי, אבל האנגלית שלו מעולה, והוא מנסה ללמוד את הנימוסים של בני האדם, תוך שהוא מלמד אותם איך צריך לנהוג במציאות של פלישה חייזרית כובשת.
אבל מה יהיה לאחר שהמלחמה תסתיים? האם הוולם הם באמת רק שגרירים של רצון טוב, או שבתור לוחמי צלב יש גם להם מטרה סופית? כמובן ישנו גם המתקן שהם בונים מתחת לקרקע, וכרגע גם טום ו-וויבר יודעים עליו. מה זה? נשק? פורטל? אומייגד זה מעניין!
האל נשלט ע"י קרן, זה ברור, אבל האם הוא המרגל? לדעתי לא. פסיכולוגית היא מאמין שהוא משותק, אבל בלילות הוא הולך לשכב איתה ביער, עד שמגי עלתה עליו. מה קרן מנסה להשיג? האם אלה באמת רק התשוקות שלה מעברה בתור בנאדם?
סביר שיש הרבה דברים שהיו בפרק ושכחתי לכתוב עליהם, אבל אני שוב אחזור ואציין שאני מאוד אהבתי את פרק הפתיחה הכפול. הסדרה במקום הנכון, וכמו שזה נראה, היא ממשיכה ככה לתוך העונה. במציאות טלוויזיונית של המון ריאליטי ודרמה, ומעט מד"ב שאינו באמת מד"ב, Falling Skies היא ממתק רצוי ביותר. עונה רביעית FTW!
עד הפרק הבא,
ליאור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה