פני הפוליטיקה (מראה שחורה 2x03)

פני הפוליטיקה כפני הדור? פוליטיקה 2.0? למצוא את וולדו? לא משנה איך תרצו לקרוא לזה, הפרק השלישי והאחרון בעונה החדשה של מראה שחורה מעמיד מראה שחורה משחור אל מול פני הפוליטיקה המודרנית, כאומר, "לא עוד".

חבר הפרלמנט במחוז המקומי של סטנטונפורד והרשאם מתפטר בעקבות פרשיית התכתבות לא הולמת עם נערה בת 15 בטוויטר. בחירות המשנה שנערכו לאחר מכן, היו הרבה יותר ממה שציפו לו במחוז הזה, שעד כה נחשב למעוז של המפלגה השמרנית.

מצד אחד, מועמדת מפלגת הלייבור, האריס משתמשת בבחירות ובהתמודדות כקרש קפיצה לפרסום, ותו לא. היא יודעת שלעולם לא תצליח לנצח. מהצד השני, ליאם, מועמדת השמרנים, חבר קרוב של זה שכרגע התפטר, יודע שהוא יזכה. ומצד שלישי, וולדו, דוב כחול מצויר שנכתב במקור לתכנית ערב ומדובב ע"י קומיקאי מדוכא.
לאחר השפלה שעובר ליאם ע"י וולדו בתכנית הערב, מחליט צוות הטלוויזיה לרדוף את ליאם במסע הבחירות, ואז, בהברקה גאונית, לכאור, להריץ את וולדו לבחירות. מה שהם לא ידעו, זה שג'יימי, המדובב של החיה, יתחיל עם האריס, ישכב איתה ואז ייפגע ממנה בגלל שהיא לא יכולה להיפגש איתו עד אחרי מערכת הבחירות. הוא נפגע עוד יותר כשליאם ירד על כישורי הבידור שלו בעימות טלוויזיוני, אבל אז החזיר לשניהם, וסימל יותר מכל את מערכת הבחירות הזו: דמות מצוירת, מדובבת, שהיא אמיתית יותר מ-2 מועמדים אנושיים. כעת כל המדינה, ואולי אפילו כל העולם, עוקבים אחרי מערכת הבחירות הזו.
אז הגיע החלק הכי הזוי בפרק. איש הסוכנות (כלשהי) מארה"ב הגיע כדי להחמיא לצוות על הרעיון המקורי של הרצת דמות מצוירת לבחירות. הם פיתחו בארה"ב את הרעיון, והגיעו למסקנה שלדמות מצוירת אין חסמים אנושיים, שהעובדה שיש צוות שלם מאחוריו הופכת אותו לכל יכול, והם כבר חושבים איך לנצל אותו כדי להשיג מטרות ומסרים בשלל מדינות בעייתיות, לדוגמה בדרום אמריקה.

ג'יימי, שברוב הפרק אנחנו מקבלים את התחושה שהוא הוא בעצם אנחנו, הוא סמל מעמד הביניים המדוכא, חסר הייעוד, חסר האהבה בחייו, חסר המוטיבציה לעשות. הוא לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, כי היא בכלל לא מעניינת אותו. כמו שליאם אומר, הוא בעיקר מסוגל לחשוב על בדיחות גסות. וזה עובד. זה הדור שמחפש את זה. הוא נדלק על האריס, אבל המגבלות הפוליטיות מונעות ממנה לשתף איתו פעולה. והיא הופכת לקורבן בפני עצמה לירידות שלו, בדיוק כמו שחזה היועץ שלה. רק שהפעם זה בגללה.
הוא מגיע להאריס כדי להתנצל, אבל היא תוקפת אותו ואומרת שהיתה מתקשרת אליו אחרי מערכת הבחירות. לטענתה, הוא לא מייצג כלום, בניגוד אליה, שלמרות שהיא לא באמת רוצה להיות שם, לפחות יש לא עמדה שאיננה רק "הכל שטויות".
כשהוא מבין את גודל הבעיה, הוא מנצל שידור מצומצם בניידת השידור וקורא לאנשים סביב לא להצביע לו אלא למועמדים האמיתיים. הוא יוצא מהרכב כדי להמשיך לשכנע, ומנסה לשבור את המסך. המפיק המרושע, ג'ק, ממשיך את הדיבוב וקורא לקבל להכות את ג'יימי. וזה מה שקורה.

מכאן זו כרוניקה של סוף ידוע מראש. אמנם וולדו לא זוכה, אבל הוא מגיע למקום שני מאוד מכובד, וארה"ב הולכת להשתמש בו כדי להשיג את מטרותיה בעולם. שליט "בובה" שניתן להחדיר לכל מערכת בחירות וכך להשיג את התמיכה המושלמת של מעמד הביניים שהפוליטיקה לא באמת מעניינת אותו.
בעתיד קודר וקר, ג'יימי הוא הומלס, הרואה במסך ברחוב (שדה תעופה?) כיצד וולדו נמצא בכל מדינה בעולם, בכל מהדורת חדשות אפשרית. הוא שוב מנסה לשבור את המסך, וחוטף מכות מהשומרים.

ברור שעיקר הדיון כאן סובב סביב הפוליטיקה הכל כך צפויה ששולטת בחיינו כרגע. אבל מעבר למסר הזה, ישנו גם הכוח של התקשורת, שוב, לקחת אחריה את ההמונים. דמות תקשורתית, מצוירת אמנם, שצברה אהדה מספקת בתכנית לילה, מסוגלת לרוץ לקמפיין בחירות, בלי שום מסר, ולהגיע למקום שני. לא פלא שארה"ב התלהבה כל כך מהרעיון. זו הדרך הכי קלה לסדר את בעיות העולם כפי שהיא תרצה.
האם באמת וולדו לא ייצג כלום? רעיון ה"פוליטיקה חרא, תצביעו עבורנו אם גם אתם חושבים כך", הוא אכן עמדה פוליטית בפני עצמה, כמו שציין נציג הסוכנות. ומכאן, אפשר להגיע לשלל מסרים בדיוק כמו במחאת הצדק החברתי. הדבקות במסר ה"אין מסר" קצת בעייתית, ולא בטוח שבחיים האמיתיים היו מגיעים לכזו כמות של קולות.
נושא השבריריות של האנשים גם עולה כאן. רגע אחד ג'יימי הוא האליל של צוות הטלוויזיה, רגע אחרי הוא חוטף מכות ברחוב ומוחלף ע"י המפיק בקלות בלתי אפשרית. אתה לא רוצה לעזור לנו? אתה מנסה לפגוע ברייטינג שלנו עם הדעות שלך? אין בעיה. אתה בחוץ. בכזו קלות הוא הפך מסוג של קומיקאי שיש לו מעט פרנסה, לאפס מוחלט, הרואה כיצד ההצלחה חמקה ממנו. ובעבור מה? עקרונות שכל אחד אחר היה מפר. ובשביל מה? הוא אפילו לא עשה את זה בשביל עצמו.

הלוואי, ויום יבוא, והפוליטיקה והתקשורת אכן יבטאו את הציבור עצמו, ולא את עצמם. עד אז, סדרות כמו מראה שחורה יצטרכו להראות לנו את האמת.

אני לא יכול להגיד שזה הפרק הכי טוב של מראה שחורה שראיתי. אין ספק שהוא חזק, ומשאיר אותך במתח ועל קצה הכיסא, אבל המסר אודות כוח התקשורת כבר דובר בפרק המפורסם הראשון, עם ראש ממשלת בריטניה והחזיר. כך או כך, אהבתי את הפרק ואת המסר שלו.
ליאור

עוד אחד אכל חול (Revolution 1x11)

בחזרה מפגרה מאוד ארוכה של 4 חודשים בערך, רבולושן לא מאכזבת בכלל בפרק הפתיחה של אמצע העונה. בפרק 11 היה הכל: פיצוצים, קרבות, מהלומות, חשמל, סצנות מרגשות, והכי חשוב: מוות. כי רק ככה מחזיקים את הצופים. למדנו את זה כבר בחצי הראשון של העונה.

כמו שכבר אפשר היה לנחש, בהתאם לפרומואים ששטפו את פייסבוק ויוטיוב לאחרונה, המשך העונה המשיך מאותה נקודה בדיוק בה עצרנו, כאשר מונרו משגר מסוקים על החבורה האהובה עלינו. וכמו שקורה תמיד, המסוק ירה וירה אבל פספס את כולם, עד שנכנסו לבניין כלשהו. ואז העלה את הבניין באש. אבל אני אישית ניחשתי שהם הסתתרו במקום מוגן. אנשיו של מונרו חיפשו גופות, אבל איך הם לא עלו על זה שמוצבת בטונדה באמצע החנות? מעניין. כך או כך, המרדף ממשיך, ומונרו יוצא אחרי המחתרת.

מיילס ורייצ'ל הולכים להביא את התותחים הכבדים מידיד נוסף של רייצ'ל, אשר מסיבה מסוימת מחזיק במרתף שלו ארסנל שלם של כלי נשק, שאפילו החמאס נראים לידו כשוחרי שלום. אבל מי שנחשב כידיד מהר מאוד הופך לאויב, והוא מלשין על רייצ'ל לשר ההגנה לשעבר, רנדל, שמחזיק עדיין בגרייס, מסתבר. אנחנו עדיין לא יודעים כהוא זה על האינטרסים והמטרות של שר ההגנה, למעט המקום הענקי מתחת לאדמה שראינו לפני מספר פרקים. כעת, הוא רוצה להגיע למפלס 12. מה יש שם?

שאר החבורה שלנו מוצאים מקלט אצל המורדים, אך נוויל מבחין בהם, ומזמין תקיפה אווירית במחיר של איבוד בנו. ג'ייסון מזהיר את צ'ארלי, מן הסתם, אבל בניגוד לקלישאה היא לא מצרפת אותו אליהם. אני מניח שהוא יעקוב אחריהם זמן מה עד שיצטרף אליהם. הרי טום אמר למונרו שבנו מת, עם שלווה מוחלטת על פניו. לב של אבן יש לטום הזה.

ברור שרייצ'ל ומיילס הגיעו בזמן עם טילי הכתף, ועם תליון שמסוגל להפעיל אותם (גנבו אותו ממציא המרתף? לא ברור). אבל מיילס נפגע (בקטנה, כנראה), ודני מחליט לשחק אותה גיבור היום. הוא הפיל את המסוק, ויחד איתו את המגבר של החשמל, אבל עשה זאת במחיר חייו שלו, שנלקחו ממנו ע"י הכדורים האחרונים שהמגבר היה מסוגל להפעיל. 10 פרקים אנחנו רודפים אחרי דני כדי להחזיר אותו, ובקושי פרק אחד וכבר אנחנו מאבדים אותו שוב. והפעם לנצח. חרא.


הפרק הזה מעלה מחשבה מציקה. צ'ארלי מציינת שהיא מעולם לא ראתה הרג כזה, ומיילס מסביר שככה זה היה כשהיה חשמל. ואכן, כך נראות מלחמות בימינו. בתקופה בה אין יותר חשמל, מסוק אחד יכול לנצח צבא רגלי שלם, לא משנה מה הוא מחזיק בידיו. קשה מאוד להפיל מסוק עם נשקים פשוטים, ובטח עם קשתות וחצים. האם אנחנו רואים בסדרה עכשיו את המעבר מתקופת האבן של הלחימה, חזרה לתקופה המודרנית?
ג'ייסון אמר לאביו שהתקיפה נגד המחתרת באותם מבנים היתה טבח של משפחות שלמות. טום נוויל שואל, "איזה מין אויב מסתתר מאחורי נשים וילדים?" קשה שלא לעשות כאן את ההשוואה המבוקשת לסכסוך שלנו, ולשימוש שעושה החמאס באתה טקטיקה. אז מי צודק בסדרה? האם המחתרת באמת לא בסדר? אבל מצד שני, מונרו שולט בסגנון דיקטטורי ומדכא את האויבים שלו כמו מנהיג צפון קוריאני. מכיוון שייתכן ושני הצדדים טועים, אני אאלץ להשאיר את השאלה הזו פתוחה.

והתהיות שלי מהפרק: למה רק עכשיו מחליט שר ההגנה לשעבר, רנדל, לעלות על פני השטח (תרתי משמע), עם רכב, להגיע למונרו ולעשות איתו דילים? מה הוציא אותו מהקונכיה שלו, ולמה דווקא עכשיו? ועוד בהתלהבות כזו שיש לו חשמל?
ומה לעזאזל רייצ'ל החביאה בתוך הבטן של בנה? הפרידה שלה ממנו היתה אמיתית לחלוטין, אבל כשהיא החליטה להרים את החולצה שלו משהו היה חשוד. והנה, מהצלקת שעל בטנו יצא שבב. מהבהב. יש בו חשמל? או שזה משדר GPS? ועם חשמל משלו?


עד הפרק הבא,
ליאור

הזמרת שאתם חייבים להכיר - ZZ Ward

נעים להכיר: קוראי הבלוג, ZZ Ward. הזמרת שתתבאסו שלא הכרתם עד היום.

הסגנון של זיזי וורד הוא ממש לא פופ יומיומי בסגנון טיילור סוויפט או פינק. מדובר כאן בסגנון אחר, שונה, ג'אז - בלוז, שמשחק עם ההיפ-הופ ומפלרטט עם הרוק בסגנון אלביס. לא בכל יום תמצאו זמרת כל כך מגוונת, ועם זאת, כל כך מקורית וייחודית.

אני אוהב את וורד מכמה סיבות. ראשית, המגמה של השנים האחרונות לחזור קצת לתחילת המאה הקודמת, לשירים שממש נשמעים כמו נלקחו ממועדון מלא עשן בארה"ב של שנות ה-20, ממש עושה לי את זה. השיר Lil Darlin' של וורד נשמע ממש כמו השירים הללו. השילוב של O-My לחלק ההיפ-הופ של השיר מעניק לו לחלוטין גוון מעושן, מהמם ביופיו.

דבר שני, הקלילות. השיר הכי אהוב עלי בדיסק הוא Save My Life. מדובר בשיר מקפיץ, בעל מסר מעניין, ובמיוחד כזה שלא נמאס אף פעם. אני מסוגל להקשיב לו בלופ שוב אחרי שוב, לשיר יחד איתו, ואפילו לזמזם אותו אחר כך במשך שעות. שיר שמסוגל להישאר אצל בנאדם במצב כזה במשך חודשים הוא שיר מעולה. גרסת האלבום של השיר זמינה באתר של הרולינג סטון מאז השמעת הבכורה, ממליץ להשקיע ולהיכנס ללינק: http://www1.rollingstone.com/hearitnow/player/zzward.html (ביוטיוב יש גרסאות אחרות, בעיקר Live, כמו זו, שמדהימה לא פחות).



דבר אחרון, אם לחצתם Play כלשהו עד עכשיו.. שמעתם את הקול שלה?? איזה קול צרוד ומדהים. איזה כיף לשמוע כזה קול בין כל הזמרות והזמרים המשוכפלים עד לעייפה בימינו.

אני עוקב אחרי וורד כבר שנה בערך, מאז שיצא הקליפ ל-Put The Gun Down. מההתחלה הסגנון שלה לכד את עיני, ועם הזמן התמכרתי יותר ויותר. שיר הנושא של שקרניות קטנות מבוצע גם ע"י וורד, בקליפ המחווה Til the Casket Drops.



המיקסטייפ הראשון של וורד יצא בפברואר 2012, תחת השם Eleven Roses. ואפילו ניתן להורדה בחינם מאתר ה-SoundCould שלה. במהלך 2012 וורד תפסה תאוצה, בין היתר בזכות שיווק מסיבי ביוטיוב, ב-Vevo, בפייסבוק וברשתות חברתיות אחרות, כאשר תוך כדי יצא ה-EP בשם Criminal, המכיל את 4 השירים החזקים ביותר שלה עד לאותה תקופה. במהלך סיבוב ההופעות שלה בארה"ב בקיץ-סתיו, יצא באוקטובר האחרון הדיסק המלא, תחת השם Til the Casket Drops (על בסיס שיר הנושא).
כעת מופיעה וורד בסיבוב הופעות משותף עם להקת הפולק-רוק המקורית Delta-Rae. השילוב שלהם אמור להיות פצצתי, ואני מאוד אשמח להיות בהופעה שלהם בהזדמנות הקרובה שתהיה לי.
בגיל 24, עם עתיד מזהיר לפניה, וורד צריכה להפוך להיות זמרת משמעותית ומשפיעה בעתיד הקרוב והרחוק. כמובן שזה לא תלוי רק בה, אלא גם בנו, המעריצים, ובכמה שנדחוף ונשתף את המוזיקה שלה.

עוד שירים מומלצים על-ידי מהדיסק: Move Like You Stole It, Home, ו-Last Love Song. כמובן, אבל, שכל הדיסק שלה מעולה ושווה האזנה.


פייסבוק: https://www.facebook.com/ZZWard
סאונד-קלאוד: https://soundcloud.com/zzward
האתר הרשמי: http://zzward.com/

תהנו,
ליאור

קמפיין? בקיצור, הברקה

בטח ראיתם בסביבות תל אביב את הקמפיין החדש של רשת AM:PM בשבוע ומשהו האחרונים.
אני חייב לציין שאני מאוד אוהב את הקונספט הנקי והיפה שהם אימצו. הלוגו מודרני, גדול יחסית (מזכיר מאוד עיצוב של Touch בסמארטפונים), הגופן מעוגל ועתידני, והפאנצ'ים מקוריים. אהבתי את הפאנצ' משמאל עם האבוקדו, וגם את "ניתקו לך את המים? בקיצור, תקנה בירה". לגמרי מדבר ללב התל אביבי פוסט המחאה החברתית.

בכלל, הקמפיין הזה מרשים אותי ברמה הנקייה הנקייה והיפה שהרשת הצליחה לאמץ לעצמה. לא ראיתי את החנויות עצמן לאחרונה, והלוגו של דף הפייסבוק שלהם השתנה כבר מספטמבר, אבל הפרסומות משלימות יפה את התדמית הזו. ממש בא לי ללחוץ על הלוגו בפרסומת כדי לעבור לאפליקציה של AM:PM :))

* למי שתוהה, הבלוג הרי הפך ל"מחשבות על מדיה", ובמסגרת הזו אנסה לסקר כל מיני דברים במדיה ובתקשורת. בכל זאת, אני לא סתם לומד לתואר ראשון בתקשורת..






[קרדיט: תמונות הפרסומת מתוך דף הפייסבוק של AM:PM]

מאסר עולם (מראה שחורה 2x02)

בחיי, מעולם לא צפיתי בפרק בסדרה בו הדמות הראשית צורחת, צווחת, בוכה ומתייפחת במשך מעל 40 דקות בלי הפסקה. למרות זאת, לנורה קריצ'לו (מוכרת בתור Annie, רוח הרפאים, מהגירסה הבריטית של Being Human מזה 5 שנים) היתה פשוט מעולה בתפקידה הראשי בפרק הזה, אשר עוד בטרם הצפייה בו שמעתי מחברים כי הוא הפרק הכי טוב ומבריק של מראה שחורה שהם ראו. והם לא טעו.

הפרק הזה מעלה הרבה מאוד שאלות מוסריות. נקודת המוצא שלנו היא ההתנהגות הבלתי אתית של אותם אנשים שמשקיפים עם הסלולרים שלהם על ויקטוריה, ואותם ציידים שמנצלים את התוהו ובוהו של "סוף העולם" כדי להתעלל ולצוד חפים מפשע. כל העלילה הזו מתהפכת ב-180 כאשר אנו מגלים שויקטוריה היא המסייעת לרצח נתעב, ואותם אנשים הם מבקרים בפארק הצדק של דב לבן. האם מה שמתבצע באופן יומיומי לויקטוריה הוא אכן העונש הראוי? האם זה מוסרי?

נחזור מעט אחורה. ויקטוריה מתעוררת בעולם לכאורה פוסט אפוקליפטי, לאחר שכנראה ניסתה להתאבד, ו-90% צפו באות ממכר בטלוויזיה והפכו למכורים להשקפה באמצעות הסלולרים שלהם. חלק מה-10% שנותרו עדיין נורמלים, וחלק הפכו לציידים ומתעללים. בעודה מנסה לברוח, היא נתקלת בג'ם (טופנס מידלטון, שיחקה לאחרונה ב-Spies of Warshaw שאני ממש רוצה לראות, עם דייויט טננט), לכאורה מישהי כמוה, ודמיין, שנהרג במהירות ע"י הציידים. מישהו אוסף אותן ולוקח אותן ליער, ומהר מאוד מסתבר שגם הוא מהרעים. ג'ם מצילה את ויקטוריה, והן נוסעות לתחנת השידור דב לבן כדי להפסיק את האות המסוכן. שם, במבנה, הציידים משיגים אותן וכשויקטוריה משתלטת על נשק ויורה, הקיר נפתח וקהל צופים מתגלה מאחור. אז מגיע הרגע שסיפורה של ויקטוריה, הרצח של הילדה הקטנה ע"י ארוסה, מסופר לה ע"י ה"מנחה" (מייקל סמיילי, "לות'ר" ו"אוטופיה", עוד סדרה מזעזעת שנחשבת Must see) כל מה שנמחק ממנה. לאחר מסע השפלה ב"מרכז העיר", היא מוחזרת לנקודת ההתחלה, לקראת בוקר מחר.

מאיפה נתחיל? ויקטוריה מואשמת בסיוע לרצח של הילדה הקטנה שנחטפה ממשפחתה, לאחר שצילמה את כל מעשי ההתעללות והרצח שביצע ארוסה. אותו ארוס לשעבר התאבד בכלא בזמן המשפט, והציבור דרש למצות את הענישה עם ויקטוריה. בתור זו שעמדה מאחורי המצלמה וצילמה הכל, בכל לילה, לאחר יום שלם של רדיפה, היא מוצבת אל מול הסרט שצילמה. היא נאלצת לראות את המעשים שביצע ארוסה, מול עיניה, שוב ושוב.

העולם הפוסט-אפוקליפטי היה משורטט כהלכה, לפי מיטב הסיפורים, הסרטים והסדרות אודות מה שמתרחש לאחר קץ הימים. רודפים, נרדפים ובוגדים. את החלק הזה אהבתי מאוד.
אבל כצפוי בסדרה בה שום דבר לא צפוי, באיזשהו שלב אנו מגלים שכל מה שידענו עד כה, איננו, ומסתבר כי המציאות שונה לחלוטין.
הרעיון של פארק הצדק יכול מאוד להתקיים במציאות שלנו, ואני לא אתפלא אם קיימת איזו מדינה דיקטטורית איפשהו בעולם בה עבריינים עוברים "התעללות" כזו מדי יום ביומו, כתשלום על מעשיהם הנתעבים. היותו של הפארק מעין תוכנית ריאליטי אלטרנטיבית הוא השכלול הטכנולוגי שהוצע לנו כאן. ובדומה לפרק הקודם, ולעונה הקודמת, לטכנולוגיה יש מוטיב מרכזי בעתיד שלנו.

 מה נכון ומה לא נכון לעשות עם עבריינים מסוכנים מורשעים? האם מאסר עולם הוגן הוא תא כלא קטן של מטר על מטר ללא אור וחברת אדם עד סוף חייהם? או ניסוי פסיכולוגי הגובל בהתעללות בפני עצמה, מחיקת זכרונות יומיומית? כדבריה של ג'ם בתדריך למבקרים בפארק ביום למחרת, יש להיזהר מהעבריינית המסוכנת, ולשמור מרחק, ולראייה הם מסתובבים עם טייזר, ובמקרה שהם משתמשים בו הסיפור נגמר לאותו יום.
מה עושה את המבקרים בפארק בעצם ליותר טובים מאותם "משקיפים" לכל אורך הפרק? הם (אנחנו) לא אכזריים בעצם באותה מידה?

אני לא יודע. הזמן כנראה יגלה לנו מה יעלה בגורל האנושות והמוסריות שלה. בינתיים, נמתין לפרק השלישי והאחרון בעונה השנייה של מראה שחורה שישודר השבוע.
ליאור

פרנקנשטיין מודרני (מראה שחורה 2x01)

הרבה מילים נשפכו בשבחה של העונה הקודמת של מראה שחורה (Black Mirror). ביקורות שיצאו מגדרן ותיארו את האומץ והנועזות של יוצרי וכותבי הסדרה, באופן בו הם עימתו אותנו, הצופים, עם מה שאנחנו לא נרצה לראות לעולם, אבל מצד שני לא מסוגלים להוריד ממנו את העיניים. 3 פרקים שבהם לקחו ושברו לרסיסים את העולם המקוון, את טלוויזיית הריאליטי ואת הטכנולוגיה הרפואית העתידית. וכשסיימו המבקרים לטעון בשבחה של הסדרה, כמובן שקמו גם כאלה שטענו שמדובר בסה"כ בעוד סדרה שמתיימרת להיות איכותית, שמורחת זמן, שמספרת את מה שאנחנו כבר בעצם יודעים, ויאדה יאדה יאדה.
לאחר 3 פרקים של עונה ראשונה באמת מוצלחת, נותרתי על הגדר. נכון, האיכות היתה מעל ומעבר, וההעזה חצתה גבולות. אבל לא חשבתי שהיא באמת היתה זכאית לאותו טירוף אהדה כמו שקיבלה. וכעת, מגיעה העונה השנייה, די במפתיע מבחינתי (לא ידעתי בכלל שמתוכננת כזו), וכולי תקווה שהיא תטרוף עבורי את הקלפים. לטובה.

הפרק הראשון של העונה השנייה החליט לצאת מנקודת המוצא של טכנולוגיה שלא רחוקה מדי מזו של ימינו. טלפונים חכמים מתקדמים עם אינטרנט (די רזים ושקופים, יש לציין), ואנשים ש"נשאבים לתוכם" וממש מעבירים את חייהם בהם. כך היה אש, שראינו איך אשתו בקושי מצליחה למשוך את תשומת לבו מן המכשיר. רצה הגורל, ומרתה נותרת אלמנה, בעקבות תאונת דרכים (כמדומני) של בעלה שנסע להחזיר את המסחרית. ונוסף לכל, היא בהריון.
חברתה מציעה לה להירשם לשירות שמאפשר לה "לדבר" עם בעלה המנוח, באמצעות תוכנה שתשאב את כל התוכן הפומבי שפרסם באינטרנט, וכך תלמד להיות הוא. בהתחלה מרתה מסרבת לחלוטין, אבל אחרי זמן מה היא מתפתה ומתחילה להתכתב עם התוכנה. באופן לא מפתיע, התוכנה ממש מסגלת לעצמה את הדיבור והסלנג של בעלה, ומאוחר יותר מציעה לה אף לדבר איתה בטלפון. עדיין, לא רחוק יותר מדי מהטכנולוגיה של היום.

מכאן, לא לקח הרבה זמן עד שהתוכנה הציעה למרתה לקנות, לא בזול, פתרון מתקדם יותר, ניסויי. בשר. בארגז גדול, מרתה קיבלה לביתה גוש בשר, שהפך באמבטיה, לאחר זמן מה, לאש. ממש פרנקנשטיין בגרסתו הטכנולוגיות והמודרנית. לאט לאט הוא מסגל לעצמו, בעזרתה של מרתה, את ההתנהגות של אש, ומסתבר שהוא ממש טוב במיטה.
וכאן מגיע הטוויסט- הגולם לא קם על יוצרו. אש נותר פסיבי וחסר ייחוד, לא יעיל, עושה אך ורק מה שנאמר לו, לא מסוגל להתרחק מהבית ללא מרתה, ובסך הכל ממש כמו כלבלב צייתן. כאן מגיע השלב של להיות או לחדול. האם מרתה מסוגלת להתמיד ולחיות עם גוש בשר פסיבי, שניזון מחוויות העבר הגלויות של אש בלבד, להמשיך להסתיר אותו ואת עצמה מהסובבים אותה?
זו ה-דילמה של כל בורא. האם מה שיצר מספק את הסחורה, כמו שאומרים, או האם יש להשמידו? האם להמשיך ולסבול, ללמד, ללמוד?
מרתה בחרה בפתרון הקל, וניסתה לגרום לו לקפוץ למותו. הוא ניסה לציית, היא ניסתה ללמד אותו להתנגד, הוא התנגד, והיא נכנסה לטירוף. הקטע בו אש בוכה ומתנגד לקפוץ למותו, בעוד אנו יודעים שהוא כבר מת, הוא בלתי נתפס מלכתחילה. הזוי.
בפלאש פורוורד לעתיד, אנו רואים את מרתה ובתה, והבת מתעקשת להביא פרוסת עוגה לאש, שנמצא בעליית הגג. בדומה למה שאש סיפר למרתה בתחילת הפרק, כיצד אימו היתה מעלה לעליית הגג את התמונות של מי שנפטר במשפחה, מרתה שלחה את אש בעצמו לעליית הגג. האם הילדה בכלל יודעת שמדובר בתוכנה שמדמה את אביה?

וזה למה הסדרה הזו מצוינת. היא מעלה הרבה שאלות, ומספקת הרבה מאוד חומר למחשבה. מה היה קורה אילו מרתה היתה מנסה להמשיך ולחיות לצידו של אש? האם יום אחד הטכנולוגיה הזו תופיע גם בעולמנו? ובעולם הסדרה, האם יום אחד הטכנולוגיה הזו הופכת לנחלת הכלל? וכך נציל אנשים מהמוות? האם מגיעים למישהו חיי אלמוות בכלל בצורה כזו?
אישית, גם כאן הרגשתי מדי פעם את משיכת הזמן של הסדרה, וזה אולי החסרון היחיד שלה מבחינתי. עלילה קצת יותר מהודקת, במחיר של כמה דקות פחות, היתה משאירה אותי 100% עירני. אבל אלה צרות של עשירים.
הפרק הבא אמור להיות עוד יותר טוב. הצטרפו אליי למחשבות אודותיו בימים הקרובים :)
ליאור

האישה המסתורית (Zero Hour 1x02)

בסיומו של הפרק השני של Zero Hour, אני יכול עדיין לומר שהסדרה משמרת את המתח והאינטנסיביות של הפרק הראשון. התקציב נשאר גדול, וניתן לראות זאת לפי האפקטים והלוקיישנים המיוחדים. השחקנים ממשיכים להיות מעולים ולבצע את תפקידם נאמנה. ובסך הכל, אני בינתיים ממשיך לצפות.

כרגיל בסדרות מסתורין, לא קיבלנו עדיין יותר מדי תשובות, ועדיין נותרנו עם יותר מדי שאלות. כמו לדוגמה, מדוע המדען הגרמני הנאצי קורבין סטורם, הפך להיות בהווה האנק גאליסטון. ולנוכח השיחה עם הקדושה ההודית בסוף הפרק, נראה שקורבין היה מודע לכך שיופיע שוב בעתיד. האם אנו לקראת סיפור מסע בזמן מתוחכם עד כדי תלישת שערות? או אולי דווקא תעלומת שכפול כוססת ציפורניים? או פתרון בסגנון אבודים (לא עלינו)?

אז אחרי שמצאנו את ברתולומיאוס הקדוש בשבוע שעבר, השבוע מצאנו את תומאס, בדמות של ילדה הודית בעלת כוחות על טבעיים, שהמדען הנאצי מצא בזמנו. בדיעבד, הופקד אצלה שעוון נוסף, שני במספר, הממשיך את מירוץ הרמזים האינסופי, זאת בעקבות שעון יד שהיה מופקד אצל קורבין. אני אוהב את השיטות שהם משתמשים בהם כדי להסתיר את הרמזים: מפה חרוטה בתוך יהלום, וכעת קונסטלציית כוכבים, יחד עם שעה ותאריך, על גבי שעון שמעולם לא נועד לפעול. וואו. דן בראון היה חושב על זה? סביר להניח שכן. :)

וינסנט הלבן אולי עשה טעות בכך שלא צפה את היותה של בק בשממת הקרח (אגב, זו היתה צוללת נאצית, ולא מבנה! באמת שלא שמתי לב בפרק הקודם). אבל המטען ברכב לאחר מכן, שליחת הכומר הנוצרי בתור הסחה, והרכב שהמתין לו בחוץ בהודו, הראו שהוא למד את הלקח. יפה כשיש רשעים חכמים.

משהו ששכחתי לציין בפרק הקודם, והמשיך בפרק הזה, במינון קצת יותר נמוך, הוא הקלישאות. המשפטים הצפויים מראש של האנק במיוחד, וגם המכתב שרשם קורבין לאשתו, בנויים לחלוטין מקלישאות של פתגמים או של סטטוסים שמופצים בפייסבוק בתפוצת שיא. דוגמה?

I only wanted to save you, but have I killed my own heart in the process?

I chose the world over you, my love. But if I had to do it again, I'd choose you over the world.

(מתוך המכתב של קורבין לאשתו, 1938, שהופיע בעטיפת היומן).

הסדרה גם משתמשת המון ב-Voiceover בקטעים הדרמטיים לכאורה, כמו כאשר בונה השעונים משוויץ דיבר בשבוע שעבר, או השבוע כשהוקרא מכתבו של קורבין. אני אוהב קטעים כאלה.

אחד הקטעים שאהבתי בפרק, והזכיר לי קצת את קאפי מ-Greek, היה הדו שיח שלו עם רייצ'ל, כאשר הסביר שלמד גרמנית בשנתו הראשונה בלימודי בדמינגטון (?), כי: I figured German would help me
get into her good graces and other places. רייצ'ל הבינה ישר שהוא נשאר בתול. :P

ואתם תוהים מה פשר כותרת הפוסט? התיאוריה שלי היא שאשתו של קורבין, שראינו רק את גבה בפלאשבקים של השבוע, היא הכפילה של ליילה, או ליילה עצמה, בדומה להאנק / קורבין.

נתראה בפרק הבא, במסע אחרי השעון השני.

ליאור