לאחר 3 פרקים של עונה ראשונה באמת מוצלחת, נותרתי על הגדר. נכון, האיכות היתה מעל ומעבר, וההעזה חצתה גבולות. אבל לא חשבתי שהיא באמת היתה זכאית לאותו טירוף אהדה כמו שקיבלה. וכעת, מגיעה העונה השנייה, די במפתיע מבחינתי (לא ידעתי בכלל שמתוכננת כזו), וכולי תקווה שהיא תטרוף עבורי את הקלפים. לטובה.
הפרק הראשון של העונה השנייה החליט לצאת מנקודת המוצא של טכנולוגיה שלא רחוקה מדי מזו של ימינו. טלפונים חכמים מתקדמים עם אינטרנט (די רזים ושקופים, יש לציין), ואנשים ש"נשאבים לתוכם" וממש מעבירים את חייהם בהם. כך היה אש, שראינו איך אשתו בקושי מצליחה למשוך את תשומת לבו מן המכשיר. רצה הגורל, ומרתה נותרת אלמנה, בעקבות תאונת דרכים (כמדומני) של בעלה שנסע להחזיר את המסחרית. ונוסף לכל, היא בהריון.
חברתה מציעה לה להירשם לשירות שמאפשר לה "לדבר" עם בעלה המנוח, באמצעות תוכנה שתשאב את כל התוכן הפומבי שפרסם באינטרנט, וכך תלמד להיות הוא. בהתחלה מרתה מסרבת לחלוטין, אבל אחרי זמן מה היא מתפתה ומתחילה להתכתב עם התוכנה. באופן לא מפתיע, התוכנה ממש מסגלת לעצמה את הדיבור והסלנג של בעלה, ומאוחר יותר מציעה לה אף לדבר איתה בטלפון. עדיין, לא רחוק יותר מדי מהטכנולוגיה של היום.
מכאן, לא לקח הרבה זמן עד שהתוכנה הציעה למרתה לקנות, לא בזול, פתרון מתקדם יותר, ניסויי. בשר. בארגז גדול, מרתה קיבלה לביתה גוש בשר, שהפך באמבטיה, לאחר זמן מה, לאש. ממש פרנקנשטיין בגרסתו הטכנולוגיות והמודרנית. לאט לאט הוא מסגל לעצמו, בעזרתה של מרתה, את ההתנהגות של אש, ומסתבר שהוא ממש טוב במיטה.
וכאן מגיע הטוויסט- הגולם לא קם על יוצרו. אש נותר פסיבי וחסר ייחוד, לא יעיל, עושה אך ורק מה שנאמר לו, לא מסוגל להתרחק מהבית ללא מרתה, ובסך הכל ממש כמו כלבלב צייתן. כאן מגיע השלב של להיות או לחדול. האם מרתה מסוגלת להתמיד ולחיות עם גוש בשר פסיבי, שניזון מחוויות העבר הגלויות של אש בלבד, להמשיך להסתיר אותו ואת עצמה מהסובבים אותה?
זו ה-דילמה של כל בורא. האם מה שיצר מספק את הסחורה, כמו שאומרים, או האם יש להשמידו? האם להמשיך ולסבול, ללמד, ללמוד?
מרתה בחרה בפתרון הקל, וניסתה לגרום לו לקפוץ למותו. הוא ניסה לציית, היא ניסתה ללמד אותו להתנגד, הוא התנגד, והיא נכנסה לטירוף. הקטע בו אש בוכה ומתנגד לקפוץ למותו, בעוד אנו יודעים שהוא כבר מת, הוא בלתי נתפס מלכתחילה. הזוי.
בפלאש פורוורד לעתיד, אנו רואים את מרתה ובתה, והבת מתעקשת להביא פרוסת עוגה לאש, שנמצא בעליית הגג. בדומה למה שאש סיפר למרתה בתחילת הפרק, כיצד אימו היתה מעלה לעליית הגג את התמונות של מי שנפטר במשפחה, מרתה שלחה את אש בעצמו לעליית הגג. האם הילדה בכלל יודעת שמדובר בתוכנה שמדמה את אביה?
וזה למה הסדרה הזו מצוינת. היא מעלה הרבה שאלות, ומספקת הרבה מאוד חומר למחשבה. מה היה קורה אילו מרתה היתה מנסה להמשיך ולחיות לצידו של אש? האם יום אחד הטכנולוגיה הזו תופיע גם בעולמנו? ובעולם הסדרה, האם יום אחד הטכנולוגיה הזו הופכת לנחלת הכלל? וכך נציל אנשים מהמוות? האם מגיעים למישהו חיי אלמוות בכלל בצורה כזו?
אישית, גם כאן הרגשתי מדי פעם את משיכת הזמן של הסדרה, וזה אולי החסרון היחיד שלה מבחינתי. עלילה קצת יותר מהודקת, במחיר של כמה דקות פחות, היתה משאירה אותי 100% עירני. אבל אלה צרות של עשירים.
הפרק הבא אמור להיות עוד יותר טוב. הצטרפו אליי למחשבות אודותיו בימים הקרובים :)
ליאור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה