יום שני, 25 בפברואר 2013

מאסר עולם (מראה שחורה 2x02)

בחיי, מעולם לא צפיתי בפרק בסדרה בו הדמות הראשית צורחת, צווחת, בוכה ומתייפחת במשך מעל 40 דקות בלי הפסקה. למרות זאת, לנורה קריצ'לו (מוכרת בתור Annie, רוח הרפאים, מהגירסה הבריטית של Being Human מזה 5 שנים) היתה פשוט מעולה בתפקידה הראשי בפרק הזה, אשר עוד בטרם הצפייה בו שמעתי מחברים כי הוא הפרק הכי טוב ומבריק של מראה שחורה שהם ראו. והם לא טעו.

הפרק הזה מעלה הרבה מאוד שאלות מוסריות. נקודת המוצא שלנו היא ההתנהגות הבלתי אתית של אותם אנשים שמשקיפים עם הסלולרים שלהם על ויקטוריה, ואותם ציידים שמנצלים את התוהו ובוהו של "סוף העולם" כדי להתעלל ולצוד חפים מפשע. כל העלילה הזו מתהפכת ב-180 כאשר אנו מגלים שויקטוריה היא המסייעת לרצח נתעב, ואותם אנשים הם מבקרים בפארק הצדק של דב לבן. האם מה שמתבצע באופן יומיומי לויקטוריה הוא אכן העונש הראוי? האם זה מוסרי?

נחזור מעט אחורה. ויקטוריה מתעוררת בעולם לכאורה פוסט אפוקליפטי, לאחר שכנראה ניסתה להתאבד, ו-90% צפו באות ממכר בטלוויזיה והפכו למכורים להשקפה באמצעות הסלולרים שלהם. חלק מה-10% שנותרו עדיין נורמלים, וחלק הפכו לציידים ומתעללים. בעודה מנסה לברוח, היא נתקלת בג'ם (טופנס מידלטון, שיחקה לאחרונה ב-Spies of Warshaw שאני ממש רוצה לראות, עם דייויט טננט), לכאורה מישהי כמוה, ודמיין, שנהרג במהירות ע"י הציידים. מישהו אוסף אותן ולוקח אותן ליער, ומהר מאוד מסתבר שגם הוא מהרעים. ג'ם מצילה את ויקטוריה, והן נוסעות לתחנת השידור דב לבן כדי להפסיק את האות המסוכן. שם, במבנה, הציידים משיגים אותן וכשויקטוריה משתלטת על נשק ויורה, הקיר נפתח וקהל צופים מתגלה מאחור. אז מגיע הרגע שסיפורה של ויקטוריה, הרצח של הילדה הקטנה ע"י ארוסה, מסופר לה ע"י ה"מנחה" (מייקל סמיילי, "לות'ר" ו"אוטופיה", עוד סדרה מזעזעת שנחשבת Must see) כל מה שנמחק ממנה. לאחר מסע השפלה ב"מרכז העיר", היא מוחזרת לנקודת ההתחלה, לקראת בוקר מחר.

מאיפה נתחיל? ויקטוריה מואשמת בסיוע לרצח של הילדה הקטנה שנחטפה ממשפחתה, לאחר שצילמה את כל מעשי ההתעללות והרצח שביצע ארוסה. אותו ארוס לשעבר התאבד בכלא בזמן המשפט, והציבור דרש למצות את הענישה עם ויקטוריה. בתור זו שעמדה מאחורי המצלמה וצילמה הכל, בכל לילה, לאחר יום שלם של רדיפה, היא מוצבת אל מול הסרט שצילמה. היא נאלצת לראות את המעשים שביצע ארוסה, מול עיניה, שוב ושוב.

העולם הפוסט-אפוקליפטי היה משורטט כהלכה, לפי מיטב הסיפורים, הסרטים והסדרות אודות מה שמתרחש לאחר קץ הימים. רודפים, נרדפים ובוגדים. את החלק הזה אהבתי מאוד.
אבל כצפוי בסדרה בה שום דבר לא צפוי, באיזשהו שלב אנו מגלים שכל מה שידענו עד כה, איננו, ומסתבר כי המציאות שונה לחלוטין.
הרעיון של פארק הצדק יכול מאוד להתקיים במציאות שלנו, ואני לא אתפלא אם קיימת איזו מדינה דיקטטורית איפשהו בעולם בה עבריינים עוברים "התעללות" כזו מדי יום ביומו, כתשלום על מעשיהם הנתעבים. היותו של הפארק מעין תוכנית ריאליטי אלטרנטיבית הוא השכלול הטכנולוגי שהוצע לנו כאן. ובדומה לפרק הקודם, ולעונה הקודמת, לטכנולוגיה יש מוטיב מרכזי בעתיד שלנו.

 מה נכון ומה לא נכון לעשות עם עבריינים מסוכנים מורשעים? האם מאסר עולם הוגן הוא תא כלא קטן של מטר על מטר ללא אור וחברת אדם עד סוף חייהם? או ניסוי פסיכולוגי הגובל בהתעללות בפני עצמה, מחיקת זכרונות יומיומית? כדבריה של ג'ם בתדריך למבקרים בפארק ביום למחרת, יש להיזהר מהעבריינית המסוכנת, ולשמור מרחק, ולראייה הם מסתובבים עם טייזר, ובמקרה שהם משתמשים בו הסיפור נגמר לאותו יום.
מה עושה את המבקרים בפארק בעצם ליותר טובים מאותם "משקיפים" לכל אורך הפרק? הם (אנחנו) לא אכזריים בעצם באותה מידה?

אני לא יודע. הזמן כנראה יגלה לנו מה יעלה בגורל האנושות והמוסריות שלה. בינתיים, נמתין לפרק השלישי והאחרון בעונה השנייה של מראה שחורה שישודר השבוע.
ליאור

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה