חבר הפרלמנט במחוז המקומי של סטנטונפורד והרשאם מתפטר בעקבות פרשיית התכתבות לא הולמת עם נערה בת 15 בטוויטר. בחירות המשנה שנערכו לאחר מכן, היו הרבה יותר ממה שציפו לו במחוז הזה, שעד כה נחשב למעוז של המפלגה השמרנית.
מצד אחד, מועמדת מפלגת הלייבור, האריס משתמשת בבחירות ובהתמודדות כקרש קפיצה לפרסום, ותו לא. היא יודעת שלעולם לא תצליח לנצח. מהצד השני, ליאם, מועמדת השמרנים, חבר קרוב של זה שכרגע התפטר, יודע שהוא יזכה. ומצד שלישי, וולדו, דוב כחול מצויר שנכתב במקור לתכנית ערב ומדובב ע"י קומיקאי מדוכא.
לאחר השפלה שעובר ליאם ע"י וולדו בתכנית הערב, מחליט צוות הטלוויזיה לרדוף את ליאם במסע הבחירות, ואז, בהברקה גאונית, לכאור, להריץ את וולדו לבחירות. מה שהם לא ידעו, זה שג'יימי, המדובב של החיה, יתחיל עם האריס, ישכב איתה ואז ייפגע ממנה בגלל שהיא לא יכולה להיפגש איתו עד אחרי מערכת הבחירות. הוא נפגע עוד יותר כשליאם ירד על כישורי הבידור שלו בעימות טלוויזיוני, אבל אז החזיר לשניהם, וסימל יותר מכל את מערכת הבחירות הזו: דמות מצוירת, מדובבת, שהיא אמיתית יותר מ-2 מועמדים אנושיים. כעת כל המדינה, ואולי אפילו כל העולם, עוקבים אחרי מערכת הבחירות הזו.
אז הגיע החלק הכי הזוי בפרק. איש הסוכנות (כלשהי) מארה"ב הגיע כדי להחמיא לצוות על הרעיון המקורי של הרצת דמות מצוירת לבחירות. הם פיתחו בארה"ב את הרעיון, והגיעו למסקנה שלדמות מצוירת אין חסמים אנושיים, שהעובדה שיש צוות שלם מאחוריו הופכת אותו לכל יכול, והם כבר חושבים איך לנצל אותו כדי להשיג מטרות ומסרים בשלל מדינות בעייתיות, לדוגמה בדרום אמריקה.
הוא מגיע להאריס כדי להתנצל, אבל היא תוקפת אותו ואומרת שהיתה מתקשרת אליו אחרי מערכת הבחירות. לטענתה, הוא לא מייצג כלום, בניגוד אליה, שלמרות שהיא לא באמת רוצה להיות שם, לפחות יש לא עמדה שאיננה רק "הכל שטויות".
כשהוא מבין את גודל הבעיה, הוא מנצל שידור מצומצם בניידת השידור וקורא לאנשים סביב לא להצביע לו אלא למועמדים האמיתיים. הוא יוצא מהרכב כדי להמשיך לשכנע, ומנסה לשבור את המסך. המפיק המרושע, ג'ק, ממשיך את הדיבוב וקורא לקבל להכות את ג'יימי. וזה מה שקורה.
מכאן זו כרוניקה של סוף ידוע מראש. אמנם וולדו לא זוכה, אבל הוא מגיע למקום שני מאוד מכובד, וארה"ב הולכת להשתמש בו כדי להשיג את מטרותיה בעולם. שליט "בובה" שניתן להחדיר לכל מערכת בחירות וכך להשיג את התמיכה המושלמת של מעמד הביניים שהפוליטיקה לא באמת מעניינת אותו.
בעתיד קודר וקר, ג'יימי הוא הומלס, הרואה במסך ברחוב (שדה תעופה?) כיצד וולדו נמצא בכל מדינה בעולם, בכל מהדורת חדשות אפשרית. הוא שוב מנסה לשבור את המסך, וחוטף מכות מהשומרים.
האם באמת וולדו לא ייצג כלום? רעיון ה"פוליטיקה חרא, תצביעו עבורנו אם גם אתם חושבים כך", הוא אכן עמדה פוליטית בפני עצמה, כמו שציין נציג הסוכנות. ומכאן, אפשר להגיע לשלל מסרים בדיוק כמו במחאת הצדק החברתי. הדבקות במסר ה"אין מסר" קצת בעייתית, ולא בטוח שבחיים האמיתיים היו מגיעים לכזו כמות של קולות.
נושא השבריריות של האנשים גם עולה כאן. רגע אחד ג'יימי הוא האליל של צוות הטלוויזיה, רגע אחרי הוא חוטף מכות ברחוב ומוחלף ע"י המפיק בקלות בלתי אפשרית. אתה לא רוצה לעזור לנו? אתה מנסה לפגוע ברייטינג שלנו עם הדעות שלך? אין בעיה. אתה בחוץ. בכזו קלות הוא הפך מסוג של קומיקאי שיש לו מעט פרנסה, לאפס מוחלט, הרואה כיצד ההצלחה חמקה ממנו. ובעבור מה? עקרונות שכל אחד אחר היה מפר. ובשביל מה? הוא אפילו לא עשה את זה בשביל עצמו.
הלוואי, ויום יבוא, והפוליטיקה והתקשורת אכן יבטאו את הציבור עצמו, ולא את עצמם. עד אז, סדרות כמו מראה שחורה יצטרכו להראות לנו את האמת.
אני לא יכול להגיד שזה הפרק הכי טוב של מראה שחורה שראיתי. אין ספק שהוא חזק, ומשאיר אותך במתח ועל קצה הכיסא, אבל המסר אודות כוח התקשורת כבר דובר בפרק המפורסם הראשון, עם ראש ממשלת בריטניה והחזיר. כך או כך, אהבתי את הפרק ואת המסר שלו.
ליאור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה