פני הפוליטיקה (מראה שחורה 2x03)

פני הפוליטיקה כפני הדור? פוליטיקה 2.0? למצוא את וולדו? לא משנה איך תרצו לקרוא לזה, הפרק השלישי והאחרון בעונה החדשה של מראה שחורה מעמיד מראה שחורה משחור אל מול פני הפוליטיקה המודרנית, כאומר, "לא עוד".

חבר הפרלמנט במחוז המקומי של סטנטונפורד והרשאם מתפטר בעקבות פרשיית התכתבות לא הולמת עם נערה בת 15 בטוויטר. בחירות המשנה שנערכו לאחר מכן, היו הרבה יותר ממה שציפו לו במחוז הזה, שעד כה נחשב למעוז של המפלגה השמרנית.

מצד אחד, מועמדת מפלגת הלייבור, האריס משתמשת בבחירות ובהתמודדות כקרש קפיצה לפרסום, ותו לא. היא יודעת שלעולם לא תצליח לנצח. מהצד השני, ליאם, מועמדת השמרנים, חבר קרוב של זה שכרגע התפטר, יודע שהוא יזכה. ומצד שלישי, וולדו, דוב כחול מצויר שנכתב במקור לתכנית ערב ומדובב ע"י קומיקאי מדוכא.
לאחר השפלה שעובר ליאם ע"י וולדו בתכנית הערב, מחליט צוות הטלוויזיה לרדוף את ליאם במסע הבחירות, ואז, בהברקה גאונית, לכאור, להריץ את וולדו לבחירות. מה שהם לא ידעו, זה שג'יימי, המדובב של החיה, יתחיל עם האריס, ישכב איתה ואז ייפגע ממנה בגלל שהיא לא יכולה להיפגש איתו עד אחרי מערכת הבחירות. הוא נפגע עוד יותר כשליאם ירד על כישורי הבידור שלו בעימות טלוויזיוני, אבל אז החזיר לשניהם, וסימל יותר מכל את מערכת הבחירות הזו: דמות מצוירת, מדובבת, שהיא אמיתית יותר מ-2 מועמדים אנושיים. כעת כל המדינה, ואולי אפילו כל העולם, עוקבים אחרי מערכת הבחירות הזו.
אז הגיע החלק הכי הזוי בפרק. איש הסוכנות (כלשהי) מארה"ב הגיע כדי להחמיא לצוות על הרעיון המקורי של הרצת דמות מצוירת לבחירות. הם פיתחו בארה"ב את הרעיון, והגיעו למסקנה שלדמות מצוירת אין חסמים אנושיים, שהעובדה שיש צוות שלם מאחוריו הופכת אותו לכל יכול, והם כבר חושבים איך לנצל אותו כדי להשיג מטרות ומסרים בשלל מדינות בעייתיות, לדוגמה בדרום אמריקה.

ג'יימי, שברוב הפרק אנחנו מקבלים את התחושה שהוא הוא בעצם אנחנו, הוא סמל מעמד הביניים המדוכא, חסר הייעוד, חסר האהבה בחייו, חסר המוטיבציה לעשות. הוא לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, כי היא בכלל לא מעניינת אותו. כמו שליאם אומר, הוא בעיקר מסוגל לחשוב על בדיחות גסות. וזה עובד. זה הדור שמחפש את זה. הוא נדלק על האריס, אבל המגבלות הפוליטיות מונעות ממנה לשתף איתו פעולה. והיא הופכת לקורבן בפני עצמה לירידות שלו, בדיוק כמו שחזה היועץ שלה. רק שהפעם זה בגללה.
הוא מגיע להאריס כדי להתנצל, אבל היא תוקפת אותו ואומרת שהיתה מתקשרת אליו אחרי מערכת הבחירות. לטענתה, הוא לא מייצג כלום, בניגוד אליה, שלמרות שהיא לא באמת רוצה להיות שם, לפחות יש לא עמדה שאיננה רק "הכל שטויות".
כשהוא מבין את גודל הבעיה, הוא מנצל שידור מצומצם בניידת השידור וקורא לאנשים סביב לא להצביע לו אלא למועמדים האמיתיים. הוא יוצא מהרכב כדי להמשיך לשכנע, ומנסה לשבור את המסך. המפיק המרושע, ג'ק, ממשיך את הדיבוב וקורא לקבל להכות את ג'יימי. וזה מה שקורה.

מכאן זו כרוניקה של סוף ידוע מראש. אמנם וולדו לא זוכה, אבל הוא מגיע למקום שני מאוד מכובד, וארה"ב הולכת להשתמש בו כדי להשיג את מטרותיה בעולם. שליט "בובה" שניתן להחדיר לכל מערכת בחירות וכך להשיג את התמיכה המושלמת של מעמד הביניים שהפוליטיקה לא באמת מעניינת אותו.
בעתיד קודר וקר, ג'יימי הוא הומלס, הרואה במסך ברחוב (שדה תעופה?) כיצד וולדו נמצא בכל מדינה בעולם, בכל מהדורת חדשות אפשרית. הוא שוב מנסה לשבור את המסך, וחוטף מכות מהשומרים.

ברור שעיקר הדיון כאן סובב סביב הפוליטיקה הכל כך צפויה ששולטת בחיינו כרגע. אבל מעבר למסר הזה, ישנו גם הכוח של התקשורת, שוב, לקחת אחריה את ההמונים. דמות תקשורתית, מצוירת אמנם, שצברה אהדה מספקת בתכנית לילה, מסוגלת לרוץ לקמפיין בחירות, בלי שום מסר, ולהגיע למקום שני. לא פלא שארה"ב התלהבה כל כך מהרעיון. זו הדרך הכי קלה לסדר את בעיות העולם כפי שהיא תרצה.
האם באמת וולדו לא ייצג כלום? רעיון ה"פוליטיקה חרא, תצביעו עבורנו אם גם אתם חושבים כך", הוא אכן עמדה פוליטית בפני עצמה, כמו שציין נציג הסוכנות. ומכאן, אפשר להגיע לשלל מסרים בדיוק כמו במחאת הצדק החברתי. הדבקות במסר ה"אין מסר" קצת בעייתית, ולא בטוח שבחיים האמיתיים היו מגיעים לכזו כמות של קולות.
נושא השבריריות של האנשים גם עולה כאן. רגע אחד ג'יימי הוא האליל של צוות הטלוויזיה, רגע אחרי הוא חוטף מכות ברחוב ומוחלף ע"י המפיק בקלות בלתי אפשרית. אתה לא רוצה לעזור לנו? אתה מנסה לפגוע ברייטינג שלנו עם הדעות שלך? אין בעיה. אתה בחוץ. בכזו קלות הוא הפך מסוג של קומיקאי שיש לו מעט פרנסה, לאפס מוחלט, הרואה כיצד ההצלחה חמקה ממנו. ובעבור מה? עקרונות שכל אחד אחר היה מפר. ובשביל מה? הוא אפילו לא עשה את זה בשביל עצמו.

הלוואי, ויום יבוא, והפוליטיקה והתקשורת אכן יבטאו את הציבור עצמו, ולא את עצמם. עד אז, סדרות כמו מראה שחורה יצטרכו להראות לנו את האמת.

אני לא יכול להגיד שזה הפרק הכי טוב של מראה שחורה שראיתי. אין ספק שהוא חזק, ומשאיר אותך במתח ועל קצה הכיסא, אבל המסר אודות כוח התקשורת כבר דובר בפרק המפורסם הראשון, עם ראש ממשלת בריטניה והחזיר. כך או כך, אהבתי את הפרק ואת המסר שלו.
ליאור

עוד אחד אכל חול (Revolution 1x11)

בחזרה מפגרה מאוד ארוכה של 4 חודשים בערך, רבולושן לא מאכזבת בכלל בפרק הפתיחה של אמצע העונה. בפרק 11 היה הכל: פיצוצים, קרבות, מהלומות, חשמל, סצנות מרגשות, והכי חשוב: מוות. כי רק ככה מחזיקים את הצופים. למדנו את זה כבר בחצי הראשון של העונה.

כמו שכבר אפשר היה לנחש, בהתאם לפרומואים ששטפו את פייסבוק ויוטיוב לאחרונה, המשך העונה המשיך מאותה נקודה בדיוק בה עצרנו, כאשר מונרו משגר מסוקים על החבורה האהובה עלינו. וכמו שקורה תמיד, המסוק ירה וירה אבל פספס את כולם, עד שנכנסו לבניין כלשהו. ואז העלה את הבניין באש. אבל אני אישית ניחשתי שהם הסתתרו במקום מוגן. אנשיו של מונרו חיפשו גופות, אבל איך הם לא עלו על זה שמוצבת בטונדה באמצע החנות? מעניין. כך או כך, המרדף ממשיך, ומונרו יוצא אחרי המחתרת.

מיילס ורייצ'ל הולכים להביא את התותחים הכבדים מידיד נוסף של רייצ'ל, אשר מסיבה מסוימת מחזיק במרתף שלו ארסנל שלם של כלי נשק, שאפילו החמאס נראים לידו כשוחרי שלום. אבל מי שנחשב כידיד מהר מאוד הופך לאויב, והוא מלשין על רייצ'ל לשר ההגנה לשעבר, רנדל, שמחזיק עדיין בגרייס, מסתבר. אנחנו עדיין לא יודעים כהוא זה על האינטרסים והמטרות של שר ההגנה, למעט המקום הענקי מתחת לאדמה שראינו לפני מספר פרקים. כעת, הוא רוצה להגיע למפלס 12. מה יש שם?

שאר החבורה שלנו מוצאים מקלט אצל המורדים, אך נוויל מבחין בהם, ומזמין תקיפה אווירית במחיר של איבוד בנו. ג'ייסון מזהיר את צ'ארלי, מן הסתם, אבל בניגוד לקלישאה היא לא מצרפת אותו אליהם. אני מניח שהוא יעקוב אחריהם זמן מה עד שיצטרף אליהם. הרי טום אמר למונרו שבנו מת, עם שלווה מוחלטת על פניו. לב של אבן יש לטום הזה.

ברור שרייצ'ל ומיילס הגיעו בזמן עם טילי הכתף, ועם תליון שמסוגל להפעיל אותם (גנבו אותו ממציא המרתף? לא ברור). אבל מיילס נפגע (בקטנה, כנראה), ודני מחליט לשחק אותה גיבור היום. הוא הפיל את המסוק, ויחד איתו את המגבר של החשמל, אבל עשה זאת במחיר חייו שלו, שנלקחו ממנו ע"י הכדורים האחרונים שהמגבר היה מסוגל להפעיל. 10 פרקים אנחנו רודפים אחרי דני כדי להחזיר אותו, ובקושי פרק אחד וכבר אנחנו מאבדים אותו שוב. והפעם לנצח. חרא.


הפרק הזה מעלה מחשבה מציקה. צ'ארלי מציינת שהיא מעולם לא ראתה הרג כזה, ומיילס מסביר שככה זה היה כשהיה חשמל. ואכן, כך נראות מלחמות בימינו. בתקופה בה אין יותר חשמל, מסוק אחד יכול לנצח צבא רגלי שלם, לא משנה מה הוא מחזיק בידיו. קשה מאוד להפיל מסוק עם נשקים פשוטים, ובטח עם קשתות וחצים. האם אנחנו רואים בסדרה עכשיו את המעבר מתקופת האבן של הלחימה, חזרה לתקופה המודרנית?
ג'ייסון אמר לאביו שהתקיפה נגד המחתרת באותם מבנים היתה טבח של משפחות שלמות. טום נוויל שואל, "איזה מין אויב מסתתר מאחורי נשים וילדים?" קשה שלא לעשות כאן את ההשוואה המבוקשת לסכסוך שלנו, ולשימוש שעושה החמאס באתה טקטיקה. אז מי צודק בסדרה? האם המחתרת באמת לא בסדר? אבל מצד שני, מונרו שולט בסגנון דיקטטורי ומדכא את האויבים שלו כמו מנהיג צפון קוריאני. מכיוון שייתכן ושני הצדדים טועים, אני אאלץ להשאיר את השאלה הזו פתוחה.

והתהיות שלי מהפרק: למה רק עכשיו מחליט שר ההגנה לשעבר, רנדל, לעלות על פני השטח (תרתי משמע), עם רכב, להגיע למונרו ולעשות איתו דילים? מה הוציא אותו מהקונכיה שלו, ולמה דווקא עכשיו? ועוד בהתלהבות כזו שיש לו חשמל?
ומה לעזאזל רייצ'ל החביאה בתוך הבטן של בנה? הפרידה שלה ממנו היתה אמיתית לחלוטין, אבל כשהיא החליטה להרים את החולצה שלו משהו היה חשוד. והנה, מהצלקת שעל בטנו יצא שבב. מהבהב. יש בו חשמל? או שזה משדר GPS? ועם חשמל משלו?


עד הפרק הבא,
ליאור

הזמרת שאתם חייבים להכיר - ZZ Ward

נעים להכיר: קוראי הבלוג, ZZ Ward. הזמרת שתתבאסו שלא הכרתם עד היום.

הסגנון של זיזי וורד הוא ממש לא פופ יומיומי בסגנון טיילור סוויפט או פינק. מדובר כאן בסגנון אחר, שונה, ג'אז - בלוז, שמשחק עם ההיפ-הופ ומפלרטט עם הרוק בסגנון אלביס. לא בכל יום תמצאו זמרת כל כך מגוונת, ועם זאת, כל כך מקורית וייחודית.

אני אוהב את וורד מכמה סיבות. ראשית, המגמה של השנים האחרונות לחזור קצת לתחילת המאה הקודמת, לשירים שממש נשמעים כמו נלקחו ממועדון מלא עשן בארה"ב של שנות ה-20, ממש עושה לי את זה. השיר Lil Darlin' של וורד נשמע ממש כמו השירים הללו. השילוב של O-My לחלק ההיפ-הופ של השיר מעניק לו לחלוטין גוון מעושן, מהמם ביופיו.

דבר שני, הקלילות. השיר הכי אהוב עלי בדיסק הוא Save My Life. מדובר בשיר מקפיץ, בעל מסר מעניין, ובמיוחד כזה שלא נמאס אף פעם. אני מסוגל להקשיב לו בלופ שוב אחרי שוב, לשיר יחד איתו, ואפילו לזמזם אותו אחר כך במשך שעות. שיר שמסוגל להישאר אצל בנאדם במצב כזה במשך חודשים הוא שיר מעולה. גרסת האלבום של השיר זמינה באתר של הרולינג סטון מאז השמעת הבכורה, ממליץ להשקיע ולהיכנס ללינק: http://www1.rollingstone.com/hearitnow/player/zzward.html (ביוטיוב יש גרסאות אחרות, בעיקר Live, כמו זו, שמדהימה לא פחות).



דבר אחרון, אם לחצתם Play כלשהו עד עכשיו.. שמעתם את הקול שלה?? איזה קול צרוד ומדהים. איזה כיף לשמוע כזה קול בין כל הזמרות והזמרים המשוכפלים עד לעייפה בימינו.

אני עוקב אחרי וורד כבר שנה בערך, מאז שיצא הקליפ ל-Put The Gun Down. מההתחלה הסגנון שלה לכד את עיני, ועם הזמן התמכרתי יותר ויותר. שיר הנושא של שקרניות קטנות מבוצע גם ע"י וורד, בקליפ המחווה Til the Casket Drops.



המיקסטייפ הראשון של וורד יצא בפברואר 2012, תחת השם Eleven Roses. ואפילו ניתן להורדה בחינם מאתר ה-SoundCould שלה. במהלך 2012 וורד תפסה תאוצה, בין היתר בזכות שיווק מסיבי ביוטיוב, ב-Vevo, בפייסבוק וברשתות חברתיות אחרות, כאשר תוך כדי יצא ה-EP בשם Criminal, המכיל את 4 השירים החזקים ביותר שלה עד לאותה תקופה. במהלך סיבוב ההופעות שלה בארה"ב בקיץ-סתיו, יצא באוקטובר האחרון הדיסק המלא, תחת השם Til the Casket Drops (על בסיס שיר הנושא).
כעת מופיעה וורד בסיבוב הופעות משותף עם להקת הפולק-רוק המקורית Delta-Rae. השילוב שלהם אמור להיות פצצתי, ואני מאוד אשמח להיות בהופעה שלהם בהזדמנות הקרובה שתהיה לי.
בגיל 24, עם עתיד מזהיר לפניה, וורד צריכה להפוך להיות זמרת משמעותית ומשפיעה בעתיד הקרוב והרחוק. כמובן שזה לא תלוי רק בה, אלא גם בנו, המעריצים, ובכמה שנדחוף ונשתף את המוזיקה שלה.

עוד שירים מומלצים על-ידי מהדיסק: Move Like You Stole It, Home, ו-Last Love Song. כמובן, אבל, שכל הדיסק שלה מעולה ושווה האזנה.


פייסבוק: https://www.facebook.com/ZZWard
סאונד-קלאוד: https://soundcloud.com/zzward
האתר הרשמי: http://zzward.com/

תהנו,
ליאור

קמפיין? בקיצור, הברקה

בטח ראיתם בסביבות תל אביב את הקמפיין החדש של רשת AM:PM בשבוע ומשהו האחרונים.
אני חייב לציין שאני מאוד אוהב את הקונספט הנקי והיפה שהם אימצו. הלוגו מודרני, גדול יחסית (מזכיר מאוד עיצוב של Touch בסמארטפונים), הגופן מעוגל ועתידני, והפאנצ'ים מקוריים. אהבתי את הפאנצ' משמאל עם האבוקדו, וגם את "ניתקו לך את המים? בקיצור, תקנה בירה". לגמרי מדבר ללב התל אביבי פוסט המחאה החברתית.

בכלל, הקמפיין הזה מרשים אותי ברמה הנקייה הנקייה והיפה שהרשת הצליחה לאמץ לעצמה. לא ראיתי את החנויות עצמן לאחרונה, והלוגו של דף הפייסבוק שלהם השתנה כבר מספטמבר, אבל הפרסומות משלימות יפה את התדמית הזו. ממש בא לי ללחוץ על הלוגו בפרסומת כדי לעבור לאפליקציה של AM:PM :))

* למי שתוהה, הבלוג הרי הפך ל"מחשבות על מדיה", ובמסגרת הזו אנסה לסקר כל מיני דברים במדיה ובתקשורת. בכל זאת, אני לא סתם לומד לתואר ראשון בתקשורת..






[קרדיט: תמונות הפרסומת מתוך דף הפייסבוק של AM:PM]